ראיון עם המשורר רון דהן

רון דהן, יליד 1979, הוא משורר וסופר, מייסד "אינדיבוק", חנות ספרים עצמאית ברשת. שמונת ספריו: ספרי השירה "הגעגוע של קין" (גוונים, 2011) ו"נעורים" (אינדיבוק, 2012), הרומן "בוא כמו שאתה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ספר השירה “עקרונות הגן" (הוצאה עצמית, 2014), ספר הסיפורים "נדידת הדיונות באפריקה" (הוצאה עצמית, 2015), הנובלה “לראות לווייתן” (פרדס, 2016), "מות הציפור" (שירים 2014-2017, הוצאה עצמית, 2018) והנובלה "בעל חיים" (בלה לונה, 2018). רון נשוי ואב לשניים ומתגורר בפרס חנה. פעיל למען זכויות בעלי חיים.

מתי התחלת לכתוב שירה?

התחלתי לכתוב שירה בגיל צעיר מאוד, אני מניח 9-10. שירי אהבה לבנות מהכיתה הם ז'אנר שעדיין לא נתנו עליו את הדעת כנתיב להתפתחותו של משורר.

מה מניע אותך לכתיבה?

זה משהו שטבוע בתוכי באופן כל כך מושלם עד שהוא נראה לי כמו טבע שני. במובן הזה, שום דבר לא מניע אותי לכתיבה, זה פשוט מה שאני עושה.

האם יש לך הרגלי כתיבה, למשל כתיבה בשעות או ימים מסוימים?

אין לי הרגלי כתיבה כלל. שירה נכתבת אצלי כל הזמן, בעיקר בראש, ואז יוצאת על הדף כשהמילים מוכנות לצאת. יחד עם זאת, כשאני כותב פרוזה אני בהחלט צריך לפנות לי זמן מוגדר: בערבים, בבקרים או כימים מרוכזים.

ספר השירה האחרון שקראת ואהבת.

מאוד נהניתי לקרוא את הספר של יונתן קונדה "היהפוך סדק אורו" וגם את הספר של לילך ובר "בסדר אחר". כמו כן, אני מאוד מצפה לספר של המשוררת שי שניידר-אילת.

במשפט אחד, מהי שירה עבורך?

הדרך הטובה ביותר לבטא את הקיום הפיזי, הנפשי, הרוחני, הפוליטי והחברתי.

משורר/ת שהלך לעולמו והיית שמח לשבת איתו על כוס קפה, ומדוע?

חזי לסקלי. הייתי רוצה לשמוע ממנו על חייו ועל האופן שבו הוא מעבד אותם לשירה. משורר חריג שלדעתי פעל בתקופה לא נכונה.

מה אתה חושב על מצב השירה בימינו?

מצב השירה טוב מאוד, יש הרבה משוררים ומשוררות מצוינים ברמה בינלאומית. חבל שאנחנו מבודדים מבחינה פוליטית ולא מסוגלים לייצא את כל היופי הזה לעולם.

צטט שורה או שתי שורות שיר, של משורר/ת, שמעוררות בך פליאה.

"והבשר מסר את עצמו אל הרוח \ והרוח התמסרה בסערה לבשר", מאת המשוררת רבקה מרים. ההיתוך בין הממשי לרוחני, ההדדיות הזו מפליאה אותי, אולי כי אני חווה את שני האלמנטים האלה כאויבים או כאוהבים שלא מסתדרים זה עם זו.

ספרך האחרון שיצא לאור בחודש שעבר הוא נובלה בשם "בעל חיים" (הוצאת בלה לונה), תוכל לספר מעט עליו?

זה ספר שהמוטיבציה שלו היתה לדבר על הגוף הגברי כמות שהוא, בעידן הנוכחי, חף מהגוף הציוני, הפוליטי והזהותי, כמו אצל בעל חיים. הנה קטע ממנו:

"חשבתי לעצמי שדוד אבידן טעה, שמה שמסביר את הבדידות הגדולה היא לא העובדה הפשוטה, החותכת, שאין לנו לאן ללכת. יש לי לאן ללכת, יכולתי לחזור לבר ההומה, יכולתי אפילו לבקש מהזוג הנחמד שייקח אותי לאנשהו. זה לא הסביר את הבדידות העצומה, הבלתי נסבלת שכמעט אי אפשר לשאתה, שהרגשתי באותו רגע. שום דבר לא יכול להסביר אותה. אני קורא: המסע תפור עלי כמו חליפה בהזמנה אישית. אני קורא פעם שניה: המסע תפור עלי כמו מכנסיים קצרים וגופייה קיצית. אני קורא פעם שלישית: המסע תפור עלי כמו עור שנשרף בשמש."

אולי תסכים עמי, כי הצלת ושחרור בעלי חיים או ליתר דיוק, מודעות לצער בעלי חיים, הוא נושא שצף ועולה לעיתים בכתיבתך, במישרין או בעקיפין. אתה מאמין בספרות ובשירה כמעצבות תודעה בתחום זה?

כן, בהחלט. הספרות יכולה להציע קיום אחר, נקודת מבט אחרת, זיקה אחרת, נכונה יותר בין בני אדם ובעלי חיים. אני גם חושב שזה קורה בעוד תחומים: פמיניזם, פערים חברתיים, הגירה ופליטות.

בנוסף לכתיבה ולניהול "אינדיבוק", אתה עוסק גם בעריכת ספרים. ציין ספר אחד שערכת שאתה מרגיש קרוב אליו במיוחד.

מאוד נהניתי לערוך את הנובלה "נרתיק יהלום" מאת רון בן-טובים (הוצאת "בלה לונה"). ספר שאני בטוח שיהפוך לקאלט במשך השנים. אני קרוב אליו גם כי הוא עוסק במוות באופן שאינו מאיים או בנאלי. הנה קטע: "החוט הלבן נשפך חזרה לתוך המים, מלווה בצרחות על הים ועל היבשה וכמה גופות של חיילים צפים. השחיינים פגשו מוקשים ימיים. באמצע המים, שעטפו את הגופות המטונפות והמיוזעות והחמות של החיילים האלו הצעירים - ככה הם בראש שלי, צעירים כמו אצל סזאן - שטפו משהו מהם, משהו שנראה כמו כתם. מוות משתחרר כמו אוויר מכדורסל של אחרי הצהריים בשכונה, או בשכונה ליד."

השנה יזמת פרוייקט ספרותי מעניין מאד בעיניי, "מופרעים" (לקריאה: https://indiebook.co.il/107/-), במסגרתו פורסמו באתר "אינדיבוק" עשרה סיפורים קצרים יוצאי דופן, שכתבו א/נשים מוכרים יותר ופחות. הפרוייקט יצר הד חיובי ושיתופים ברשתות החברתיות, וניכר כי הקהל חיכה והתחבר לכתיבה שהיא חריגה או מפורעת. באיזו מידה לדעתך הקורא הישראלי מוכן ופתוח לאותם זרמים בלתי מקובלים בכתיבה, זרמים שחותרים תחת מסורות כתיבה, תבניות וקונבנציות שהורגל אליהם? אתה חושב שנוכל לראות בשנים הקרובות קולות בועטים ורעננים, גם במסגרת ההוצאות לאור הגדולות והוותיקות?

זו שאלת השאלות. מבחינתי מתנהל מאבק כרגע בין תוכן לבין מסחר, כאשר ידו של המסחר על העליונה. בסופו של דבר מדובר על מסה, על כמות של אנשי ספרות שירצו לקדם ספרות חריגה, שונה, אלטרנטיבית וגם לתת לה תוקף מסחרי ותרבותי. אני חושב שזה יכול לקרות ולרגעים ארוכים אני מאוד אופטימי, אבל חשוב להבין שזה לא יגיע בקלות וצריך להיאבק על המקום של ספרות שונה וחתרנית בתוך עולם הספרות.

אשמח לשמוע סיפור מעניין העומד מאחורי שיר שלך.

השיר הפותח את הספר "מות הציפור" מספר על מעבר הדירה הלפני אחרון שעשינו. זה היה מעבר מהיר, חפוז, וכשהתחלנו לארוז גילינו שאין לנו הרבה חפצים, ובסופו של דבר אנחנו לוקחים את עצמנו בעיקר, ילדה אחת, ועוד ילד בבטן. מתוך המעבר הזה נולד השיר:

בְּיוּנִי שׁוּב עָבַרְנוּ דִּירָה.

לֹא הָיָה לָנוּ כֶּסֶף לְהוֹבָלָה. אָרַזְנוּ הַכֹּל

וּבָרַחְנוּ מִשָּׂדֶה לְשָׂדֶה כְּמוֹ שְׁנֵי שׁוּעָלִים שֶׁהִצְטַמְצֵם לָהֶם

שֶׁטַח הַמִּחְיָה. בְּעֶצֶם שְׁלֹשָׁה.

עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ כָּאן. אַרְבָּעָה קִירוֹת

וְהַגּוּף הָרַךְ שֶׁל הַמִּלָּה "בַּיִת".

סְבִיבֵנוּ כּוֹרְתִים עֵצִים

וּבוֹנִים גְּדֵרוֹת. בְּקָרוֹב נָזוּז.

אַרְבָּעָה שׁוּעָלִים.

ציטוט משיר שלך המשקף את מצב רוחך בימים אלה.

"אֵין דָּת מִלְּבַד דַּת הַבְּדִידוּת. \ וְאֵין צֶדֶק מִלְּבַד צֶדֶק הַגּוּף."

הפואמה השלמה בשם "מות הציפור" מתוך ספר השירה "מות הציפור" בפרסום מקוון ראשון:

מות הציפור

מוֹת הַצִּפּוֹר. יָדַעְתִּי זֹאת מֵרֹאשׁ

הָיִיתִי הַמִּגְדַּלּוֹר שֶׁאֵלָיו בָּאָה

הַגַּלִּים הִתְרַסְּקוּ עָלַי. כַּמָּה יָכֹלְתִּי לְהַחֲזִיק?

מוֹת הַצִּפּוֹר. חָלָל רוֹעֵשׁ, לֵב מִתְפַּקֵּעַ,

כָּל הַמָּוֶת נוֹזֵל מַטָּה אֶל מִתַּחַת לַאֲדָמָה,

מְחִיקַת הַחוֹבוֹת, מוֹת הַצִּפּוֹר, הַמּוּזִיקָה שֶׁל הַלַּיְלָה.

מוֹת הַצִּפּוֹר, רָאִיתִי אֶת הָעִיר בַּלַּיְלָה כְּמוֹ בְּאַגָּדָה,

הַבִּיט הָרָקוּב שֶׁל הָעֹנֶג, חַיָּלֵי הַיֹּפִי מִתַּחַת לַגְּשָׁרִים,

מוֹת הַצִּפּוֹר, רְאוּ נָא, כַּמָּה אָנוּ בּוֹכִים וְלֹא מַסְפִּיק

הָאַסְפַלְט הַלּוֹהֵט, עַמּוּדֵי הַחַשְׁמַל אוֹמְרִים שִׁירָה, מוֹת הַצִּפּוֹר

הִיא קִנְּנָה לְלֹא הַפְסָקָה, עוֹד וָעוֹד, כֹּה רַבַּת יֹפִי עַד

כְּדֵי גְּאֻלָּה, עַד כְּדֵי רַעַד. מַשֶּׁהוּ נָשַׁב בְּכָל זֶה. זוֹ הָיְתָה צְעָקָה,

הִיא נִשְׁמְטָה כְּשַׁלֶּכֶת, זַהֲרוּרִית וּמְנַחֶמֶת, מוֹת הַצִּפּוֹר

כָּל הַזַּיִן, הַבַּצֹּרֶת חָדְרָה לָעֲצָמוֹת, עֵינַיִם עֲצוּמוֹת, חֲתָךְ

בַּשָּׂפָה הָעֶלְיוֹנָה, נִגַּר הַדָּם עַל הַסַּנְטֵר וְטִפְטֵף

אֶל פִּיךְ הַמִּשְׁתּוֹקֵק כִּבְאֵר. מוֹת הַצִּפּוֹר, כָּךְ פָּרְצוּ הַמַּיִם לְעֻמָּתֵנוּ

מְתוּקִים כְּעוֹר שֶׁל תִּינוֹק, זֶה כָּל הַסִּפּוּר שֶׁל הָעֶצֶב הַגָּדוֹל

הַמַּיִם שֶׁפָּרְצוּ מַעְלָה, שׂוֹרְטִים בְּדַרְכָּם אֶת הָעֵדֶר הַיָּחֵף,

מוֹת הַצִּפּוֹר, הַכְּנָפַיִם הַנְּכוֹנוֹת, הַתְּעוּפָה כְּמוֹ בַּחֲלוֹם,

הַוִּדּוּי שֶׁהוּא הַצַּיָּד, נַהֲמַת גַּלֵּי הַחֹם, כָּל אֵלֶּה יִתָּכֵן שֶׁרָאִיתִי

בְּמוֹ עֵינַי, בְּמוֹ דִּמְיוֹנִי, בְּמוֹ אֱנוֹשִׁיּוּתִי, בְּמוֹ חַיָּתִי.

יִתָּכֵן שֶׁכָּתַבְתִּי כָּל זֹאת וְנִשְׁבַּרְתִּי, מוֹת הַצִּפּוֹר, הַצִּפּוֹר מֵתָה,

אִתָּהּ גַּם הַגּוּף, הַזֶּרַע שֶׁנִּשְׁפַּךְ לְאָחוֹר וְחָזַר אֶל הַקֵּן

הַזֵּעָה שֶׁנִּגְּרָה אֶל הַכּוּס הַדָּשֵׁן, הָעֵץ שֶׁלֹּא צָמַח מִשָּׁם,

רִפְיוֹן הָעֹנֶג. מוֹת הַצִּפּוֹר, מֵתָה הָאַהֲבָה, מֵתָה הַשִּׁירָה,

מְבַקֵּר הַשִּׁירָה דּוֹרֵשׁ לְהִתְנַצֵּל, מְבַקֵּר הַשִּׁירָה מְשַׁקֵּר בְּמֵצַח נְחוּשָׁה,

מְבַקֵּר הַשִּׁירָה הוּא עֶבֶד מֵרָצוֹן שֶׁל הָעִתּוֹן,

מְבַקֵּר הַשִּׁירָה הוּא זֶבֶל. מוֹת הַצִּפּוֹר, הַנָּהָר עָלָה עַל גְּדוֹתָיו,

אוֹר הַשַּׁחַר צָבַע אֶת הַבִּצָּה בְּכָתֹם, כָּל הַתְּפִלּוֹת נַעֲנוּ

בְּרָצוֹן, כָּל הַנְּהָרוֹת לָחֲשׁוּ זִמָּה וְיֹפִי וְצַעַר, מוֹת הַצִּפּוֹר,

תְּחִי הַמִּלְחָמָה, קְרִיסַת הַנֶּפֶשׁ אֶל הַגְּבוּרָה, אַחֲוַת הָאַחִים,

הַפֶּרֶא הַמּוֹבִיל לְבֶכִי, הָאֱמֶת בִּקְצֵה הַהֶדֶק, כָּל הַהֲלִיכָה

בִּשְׂדוֹת הַחִטָּה, הָאוֹנְנוּת הַחֲפוּזָה בֵּין הַקְּרָבוֹת, מוֹת הַצִּפּוֹר,

מָה יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת לְמַעֲנָהּ? אֲנִי גּוֹאֶה בְּשִׂנְאָה וּבְחֶמְלָה,

נִסִּיתִי לִלְמֹד אֶת שְׂפַת הַיָּם, הַמְּצֻלּוֹת, אֶת שְׂפַת הַחֲשׂוּפִיּוֹת,

אֲבָל בְּכָל מָקוֹם אָדָם, גֶּבֶר, רוֹצֵחַ, אוֹנֵס, מוֹת הַצִּפּוֹר, הָעִיר

בָּאָה עָלַי כְּמוֹ גַּל, רֵיקָה וּמְטֻמְטֶמֶת, אֲהִיבָה, מְכוֹנוֹת הַמַּזָּל,

דִּמְעוֹת הַיָּרֵחַ, פְּלִישַׁת הָעֲרָפֶל אֶל הָרְחוֹבוֹת, גְּנֵבַת הַבָּשָׂר,

הַבֵּטוֹן שֶׁהוּא הָעֵדוּת הַמַּגְנִיבָה בְּיוֹתֵר לַסֵּבֶל שֶׁסּוֹבֶלֶת הַנְּשָׁמָה,

מוֹת הַצִּפּוֹר, אֲנִי רֹאשׁ הָעִיר וְצוֹאַת הָעִיר וְזוֹנַת הָעִיר וְסַרְסוּר

הָעִיר וְלִוְיְתַן הָעִיר. שְׂדוֹת הַשָּׂפָה הַנִּשְׁבֶּרֶת, דִּסְקִית הַפֵּשֶׁר הַשְּׁבוּרָה,

סִמְטְאוֹת הַפַנְטַזְיָה, הֶבְזֵק הָאוֹר בְּפָנֶיהָ, מוֹת הַצִּפּוֹר,

אֲנִי הוֹלֵךְ וְדוֹהֶה, עוֹד לֹא אָמַרְתִּי דָּבָר, עוֹד לֹא אָמַרְתִּי דָּבָר, עַל שֶׁלֶג

לְמָשָׁל, עַל מַיִם, עַל הַיְּלָלָה הַנִּגְדֶּשֶׁת בְּאוֹר הַזַּעַם, עַל רַעַד

הָאֶצְבָּעוֹת, אֲנִי בָּא וְשׁוּב בָּא וְשׁוּב בָּא וְשׁוּב בָּא וְשׁוּב וָשׁוּב

וְשׁוּב וָשׁוּב, מוֹת הַצִּפּוֹר, קִלּוּף הָעוֹר, רַעַל הַפּוֹלִיטִיקָה, זִיּוּף

הַזֶּהוּת, רָאִיתִי אֶת כֻּלְּכֶם מֵתִים וְחִוְּרִים, מַפְלִיצִים אֶת הָאֱמֶת

בְּסִרָחוֹן נוֹרָאִי, נִמְשָׁחִים בֶּחָרָא וּמְבַקְּשִׁים עוֹד, כּוֹתְבִים כְּמוֹ קִבּוּצְנִיקִים,

מְלַקְּקֵי חֹר תַּחַת שֶׁל עֲשִׁירִים, מוֹצְצֵי זַיִן שֶׁל יוֹשְׁבֵי וְעָדוֹת, מוֹת הַצִּפּוֹר,

בֹּהַק הַסַּכִּין, גְּרֵדַת הַלִּימוֹן הָרֵיחָנִית, מַגַּע יָדִי בְּיָדֵךְ, הָעוֹלָם

שֶׁנִּפְרַשׂ כִּמְנִיפָה שֶׁל אַהֲבָה, רֹאשִׁי הַמֻּנָּח בְּחֵיקֵךְ,

אַהֲבַת בַּעֲלֵי הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ, הַיְּלָדִים שֶׁהֵם רַק רַק אַתְּ, תּוֹדָה

עַל כָּל אֵלֶּה, מוֹת הַצִּפּוֹר, הַזְּמַן שֶׁנִּגְנַב כְּמוֹ מַיִם מְתוּקִים,

הַקַּיִץ שֶׁכְּבָר הִתְחַלֵּף לַסְּתָו, הַסְּתָו הָעוֹמֵד עַל סַף הַחֹרֶף,

הַחֹרֶף הַמְּבַשֵּׂר אֶת הָאָבִיב, הָאָבִיב שֶׁאֵינוֹ קַיָּם כְּלָל, מוֹת הַצִּפּוֹר

שִׂנְאַת הַזְּמַן שֶׁלִּי, תִּעוּב הָרְגָעִים הַקּוֹרְסִים, הַמַּבָּט הַקָּבוּעַ בַּיָּם,

בְּשׂוֹרַת הַמָּוֶת שֶׁהוּא מֵבִיא עִם הַגַּלִּים, מְחִיקַת הָעֲקֵבוֹת בַּחוֹל,

הָעִיר הַמִּתְרַגֶּשֶׁת בְּגַבִּי, אָבְדַן הַמּוֹלֶדֶת, הִיא טָבְעָה בִּמְצֻלּוֹת הַכִּבּוּשׁ

מוֹת הַצִּפּוֹר, שְׁקִיעַת הַמּוֹלֶדֶת, שִׁיר הָעֶרֶשׂ הַיָּפֶה מִכֻּלָּם,

קוֹלָהּ שֶׁל אִמִּי, סַהֲרוּרִיּוּת הָעוֹר הַקָּמֵל בְּלֶחְיָהּ, הָרֵיחַ בְּמִטָּתָהּ,

הַנִּכּוּר מִגּוּפָהּ, מוֹת אִמִּי, מוֹת הַצִּפּוֹר, קוֹלוֹ שֶׁל הַדּוֹר, חֲנֻפַּת הַהֲמוֹנִים,

הַפּוֹרְנוֹ הָרַגְשָׁנִי, הַדְּמָעוֹת מוּל הַמָּסָךְ, הַמְּהַמֵּם, הַמַּדְהִים, הַלֵּב, הַלֵּב, הַלֵּב,

מְאוֹנְנֵי הַמִּקְלֶדֶת, הַשְּׁפִיכָה מוּל טֶקְסְטִים סוּג זַיִן, זֶה הַחֻרְבָּן הָאֲמִתִּי,

זֶה מוֹת הַצִּפּוֹר. רַכָּבוֹת דּוֹהֲרוֹת בְּחֹם, אֲנָשִׁים נִפְלָטִים מֵהֶן בִּשְׁתִיקָה,

בִּשְׁתִיקָה צוֹעֲדִים אֶל הַיְּצִיאָה כְּמוֹ אֶל מוֹתָם, תִּינוֹקוֹת אֲבוּדִים,

הַלִּקּוּי הַמְּהַמֵּם הַזֶּה, זָוִית נְפִילַת הַחֹשֶׁךְ עַל הָאוֹר, הַוִּדּוּי

שֶׁל הַיָּרֵחַ, שֶׁל כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת, שֶׁל הָעֲרָפֶל הַמְּכַסֶּה אֶת הַשָּׂדוֹת, הַשּׁוּעָל

הַחוֹמֵק בַּכְּבִישׁ, תְּפִלָּתוֹ שֶׁל הַיַּעַר, אֲנִי הַסַּם שֶׁאֵלָיו מְכוּרִים כָּל הַדְּבָרִים,

מוֹת הַצִּפּוֹר, הֵיכָן בְּנֵי הַדּוֹר? מַפְצִיעִים כְּאֵלִים בְּשִׁירַת מְשׁוֹרְרוֹת,

מַטְרִידִים מִינִית בֵּין מַדָּפֵי הַ-yellow, מַעֲרִיצִים אֶת הֶעָרִיץ, סוֹגְדִים

לִשְׁלִיחָיו, פֻּחְלְצֵי שִׂנְאָה וּמָדוֹן, וְכָל הַזְּמַן הַיֹּפִי חוֹמֵק כְּאַרְנָב, הַיָּם

הוֹפֵךְ לְבֵטוֹן, הָעֵצִים תּוֹסְסִים בָּרָקָב, הֵיכָן בְּנֵי הַדּוֹר? מֶה עָשׂוּ לָכֶם?

מִי הִכָּה אֶתְכֶם כָּךְ? מִי שָׁבַר אֶת הָרוּחַ? מוֹת הַצִּפּוֹר, מוֹת הַדּוֹר,

רְצַחְתֶּם אֶת אִמָּא וְאַבָּא, שְׁמַעְתֶּם אֶת הַמּוּזִיקָה וְלֹא הֵבַנְתֶּם שִׁיט.

הַכֵּלִים הַנֶּעֱרָמִים בַּמִּטְבָּח, מוּעָקַת הַטֶּכְנוֹלוֹגְיָה, הַזֶּרַע הַנִּשְׁפָּךְ דַּרְכָּהּ,

הָרַעַד בְּעַמּוּד הַשִּׁדְרָה, הַנְּקֻדָּה הַיְּרֻקָּה וְהַקְּדוֹשָׁה, מוֹת הַצִּפּוֹר,

הַשְּׂרִיטָה בַּמֹּחַ שֶׁלִּי שָׁבָה וְנִשְׂרֶטֶת, שָׁבָה וְנִשְׂרֶטֶת, שָׁבָה וְנִשְׂרֶטֶת,

תּוֹדַעַת הַנָּהָר הַשּׁוֹצֵף, אַהֲבַת הַגּוּף, שִׂנְאַת הַגּוּף, רַחֲמִים עַל הַגּוּף,

רַחֲמִים עַל הֲמוּמֵי הַמַּשְׁכַּנְתָּא, עַל חַבְרֵי הַוַּעַד בְּגַן הַיְּלָדִים, רַחֲמִים

עַל הַטֶּקֶס, רַחֲמִים עַל רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה, מוֹת הַצִּפּוֹר, שְׂפַת הַיָּם,

חוֹר הַתַּחַת הַנִּפְעָר כְּפֶרַח, צֵל עֲצֵי הַפַּרְדֵּס, הַפּוֹסְט-טְרָאוּמָה שֶׁלִּי,

וְשֶׁל אָבִי, הָרֵיחַ הֶחָרִיף שֶׁל הַכּוּס, אֵימַת אֲרוּחוֹת שִׁשִּׁי,

הָאַלִּימוּת שֶׁבְּשִׂיחוֹת הַחֻלִּין, מוֹת הַצִּפּוֹר, רָאִיתִי פַּעַם אֵיךְ גֶּשֶׁם הוֹפֵךְ לְשֶׁלֶג

בְּמִפְתַּן עֲצֵי הַיַּעַר וְנִשְׁפָּךְ כְּמַפַּל זֵרְעוֹנִים עַל בֵּית קְבָרוֹת חָצוּב בַּסֶּלַע.

עִשַּׁנְתִּי סִיגַרְיָה וּבָכִיתִי, מָה עוֹד יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת? הָעֵצִים

שָׁתְקוּ, הָיִיתִי לְבַד, אַף אֶחָד לֹא יָעִיד עַל הַיֹּפִי, עַל הַסִּיגַרְיָה,

עַל הֶעָשָׁן הַנָּמוֹג בַּקֹּר, עַל הַהִיסְטוֹרְיָה, לֹא תִּהְיֶה עֵדוּת, מוֹת הַצִּפּוֹר,

הַדֶּרֶךְ לְהִתְנַגֵּד הִיא רַק דֶּרֶךְ זִיּוּן, הַתַּרְבּוּת שׂוֹנֵאת אֶת הַגּוּף,

מְתַעֶבֶת אֶת הָעֹנֶג הַפָּשׁוּט, מַשְׁתִּיקָה אֶת הַנְּהָמוֹת, אֶת הַמִּילָה

שֶׁל הַבָּשָׂר, מַסְרְקוֹת הָעוֹר, אֶת הַתְּבִיעָה לִחְיוֹת וְלָמוּת בְּאוֹתוֹ רֶגַע,

מוֹת הַצִּפּוֹר, יָפְיוֹ הַבִּלְתִּי מְעֻרְעָר שֶׁל הַחֶדֶר הָאֲחוֹרִי,

הָאוֹר הַמְּעַנֵּג שֶׁל הַצֵ'ט, הַזִּקְפָּה הַמִּתְפָּרֶצֶת כְּנֶגֶד הַמִּלִּים,

הַנֶּחָמָה שֶׁבַּפַּעַר, הַהִתְאַהֲבוּת, הָאֵימָה שֶׁבַּהֲלִימָה,

הַכֹּל פָּרוּם כְּקַנְיוֹן, רוֹעֵשׁ כְּלֵב שָׁבוּר, מוֹת הַצִּפּוֹר, מוֹת הַשָּׂרִים,

מַדּוּעַ אֵינָם מִתְאַבְּדִים? מָוֶת גּוֹאֵל מִשְּׁחִיתוּת, מָוֶת גּוֹאֵל

מֵעֲרֵלוּת, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בֵּית הַקָּזִינוֹ הַגָּדוֹל, נִבְלַת הַשִּׁלְטוֹן

הַמַּצְחִינָה, יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל כֶּסֶף מְזֻמָּן, מוֹת הַצִּפּוֹר,

מוֹת הַצִּפּוֹר,

חֲטִיפַת הַיְּלָדִים

חֲטִיפַת הַיְּלָדִים

חֲטִיפַת הַיְּלָדִים

חֲטִיפַת הַיְּלָדִים

הַיָּדַיִם שֶׁמִּשְׁקַל הַתִּינוֹק נִגְרַע מֵהֶן

חֲטִיפַת הַיְּלָדִים

חֲטִיפַת הַיְּלָדִים

חֲטִיפַת הַיְּלָדִים

חֲטִיפַת הַיְּלָדִים

הַמַּכְחִישִׁים הַבְּנֵי אֶלֶף זוֹנוֹת

מוֹת הַצִּפּוֹר,

הַשְּׁאִיפָה אֶל הַיָּרֵחַ, הֶחָלָל הַנָּקִי מֵהֶבֶל פֶּה, הַשֶּׁקֶט שֶׁבַּצִּיפָה

אֶל מַאֲדִים, הַכַּדּוּר הַבּוֹעֵר לְמַטָּה, הָאֱמֶת הַפְּסִיכָדֵלִית

שֶׁגַּם הַבַּיִת הוּא הֲזָיָה, וְגַם הָרוֹצֵחַ הוּא אַתָּה, שְׁרִיקַת הַנְּהָרוֹת,

הַצְּנִיחָה אֶל הַפְּרָת וְהַחִדֶּקֶל, אֲסֵפַת הָעָם שֶׁהִיא כֻּלָּם, הַהֲלִיכָה

הַחֲלוֹמִית אֶל בָּבֶל, זוֹ הָיְתָה אֲמוּרָה לִהְיוֹת הָאוֹרְגְיָה הַמְּחַרְמֶנֶת בַּהִיסְטוֹרְיָה,

מוֹת הַצִּפּוֹר, הַמַּסָּע שֶׁהָפַךְ לָעֵץ, הָעֵץ שֶׁלֹּא סִפֵּר אֶת כָּל הַסִּפּוּר,

אֱלֹהִים שֶׁהִתְחַבֵּא בַּשָּׁרָשִׁים, שֶׁתֶן הַכְּלָבִים, הַגּוּפוֹת שֶׁנִּרְקְבוּ

וְהָפְכוּ לְדֶשֶׁן, חָזִיתִי אֶת כָּל הַמֵּתִים בַּהִיסְטוֹרְיָה, הֵם אָמְרוּ שֶׁלֹּא

הָיָה שָׁוֶה, לַמְרוֹת הַטֶּכְנוֹלוֹגְיָה, לַמְרוֹת הַדָּת, לַמְרוֹת הַזּוֹמְבִּים

שֶׁל הָאָקָדֶמְיָה, זֶה לֹא הָיָה שָׁוֶה, מוֹת הַצִּפּוֹר, הַמִּסְעָדוֹת הַמְּפֻנְפָנוֹת

שֶׁהֵן בֵּית קְבָרוֹת, הַמַּזְלֵג שֶׁהוּא סַכִּין שִׁסּוּף הַגָּרוֹן, בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם

שֶׁהוּא הַקִּדְמָה, אֲנִי רָאִיתִי, אֲנִי רָאִיתִי, וְשָׁתַקְתִּי שְׁתִיקָה

רוֹמַנְטִית. מוֹת הַצִּפּוֹר, הַדָּאָוִוין שֶׁל הַשָּׂפָה, הַסֶּקְס אֶפִּיל שֶׁל הַיְּקוּם,

הַצִּיפְּרָלֶקְס שֶׁל הַקִּיּוּם, לֹא, הָעַצְבוּת הַזֹּאת לֹא נוֹרְמָלִית, הָאַבְּסוּרְד

הוּא לֹא גְּזֵרַת גּוֹרָל, לֹא, לֹא הֵבַנְתֶּם אֶת אֵלִירָז וְלֹא זִנַּקְתֶּם אֶל הַזִּנּוּק,

מוֹת הַצִּפּוֹר, אֲנִי מֵת מִגַּעְגּוּעִים אֶל קֶבֶר הַשֵּׁיח בַּשּׁוֹמְרוֹן, אֶל

בֻּסְתְּנֵי הַפֵּרוֹת הַמְּטַמְטְמִים בְּרֵיחָם שֶׁל דְּרוֹם לְבָנוֹן, אֶל הַשְּׁקִיעָה

הַהוֹרֶסֶת מֵעֵבֶר לַבּוּפוֹר, מוֹת הַצִּפּוֹר, אֲנִי הַוְּרִידִים

הַמְּדַמְּמִים שֶׁל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזּוֹ, אֲנִי מַזְרֵק הַהֵרוֹאִין שֶׁל הַסִּכְסוּךְ,

אֲנִי הַלֵּיצָן הַמַּסְתִּיר אֶת הַדְּמָעוֹת, אֲנִי אֶמְצְעֵי פִּזּוּר הַהַפְגָּנָה,

אֲנִי הָאֶבֶן בְּדַרְכָּהּ אֶל הַמֵּצַח, אֲנִי הַקָּרְבָּן הָאוּלְטִימָטִיבִי, אֲנִי

מוֹת הַצִּפּוֹר, הַלַּהַג שֶׁהָפַךְ לֶאֱמֶת, הָאֱמֶת שֶׁהָפְכָה לִסְטִירָה, הַסְּטִירָה

שֶׁהָפְכָה לְנֶשֶׁק, הַנֶּשֶׁק שֶׁהָפַךְ לְעוֹד נֶשֶׁק וְעוֹד נֶשֶׁק, מוֹת הַצִּפּוֹר,

הָרֵיחַ שֶׁל הַיֶּלֶד, הַצִּיּוּר שֶׁל הַיַּלְדָּה, הָאוֹר הָרַךְ שֶׁל

הַשַּׁבָּת, הַמַּבָּט שֶׁהוֹפֵךְ לִנְגִיעָה, הַנְּגִיעָה שֶׁמַּרְעִידָה אֶת

הָעוֹלָם, הָעוֹלָם שֶׁאֵין לוֹ תַּקָּנָה מִלְּבַד אַהֲבָה, מוֹת הַצִּפּוֹר,

לֹא חָלַמְתִּי אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, נִשְׁבַּעְתִּי בְּשֵׁם הַצִּפּוֹר,

בְּשֵׁם אִמִּי וְאָבִי וִילָדַי, הַזִּיפִים שֶׁעַל פָּנַי נִתְקַשְּׁחוּ לְפֶתַע,

תִּמְרוֹת הַזַּעַם הָפְכוּ לְמַלְקוֹשׁ, הָאֲדָמָה הִתְעַבְּרָה בְּרָצוֹן,

בְּרָצוֹן גַּם זָרְמָה הַבְּרִיזָה, בְּרָצוֹן חָרַב הַבַּיִת, בְּרָצוֹן

מֵתָה הַצִּפּוֹר.

צילום תמונת המשורר: טבעוניוז (כנס שחרור מוחלט 2018)