דיתי רונן - שיר

ובזמן הנפילה הגדולה

 

וּבִזְמַן הַנְּפִילָה הַגְּדוֹלָה

מִן הַשָּׁמַיִם לָאָרֶץ

הָלַכְתִּי וְנַעֲשֵׂיתִי

אַחַת.

בְּגוּף שָׁלֵם צָלַלְתִּי

בְּרוּאָה.

נֶחְבֶּטֶת בִּשְׁלַבֵּי הַהַכָּרָה,

הָלַכְתִּי וְנַעֲשֵׂיתִי

בְּרוּרָה.

כָּל הַדֶּרֶךְ צָנַחְתִּי

תְּמִימָה.

כָּל הַדֶּרֶךְ נָשְׁרוּ מֵעוֹרִי תָּאִים

מְפַזְּרִים אֶת שְׂרִידָיו שֶׁל שַׂק הַלֵּדָה.

כָּל הַדֶּרֶךְ הָאָרֶץ

הִמְשִׁיכָה אֲדִישָׁה.

עֲגֻלָּה וְחִוֶּרֶת.

עֲגֻלָּה וּרְחוֹקָה.

וּבְתוֹךְ הַצְּנִיחָה

וּבְתוֹךְ הַצְּלִילָה

נַעֲשֵׂיתִי דַּקָּה וּצְלוּלָה.

וְדַקּוּתִי וּצְלִילוּתִי

הִתְכַּוְּצוּ לְתוֹכִי

וְנַעֲשֵׂיתִי כָּל הַדֶּרֶךְ

אַחַת.

בְּלִי לְדַעַת דָּבָר

עַל הַדָּבָר בְּלִי לָדַעַת

עַל עַצְמִי דָּבָר.

בְּלִי לְדַעַת אֶת הָרוּחַ

אֶת בּוֹאָה

בְּלִי לְדַעַת תְּנוּעָתָהּ.

בְּלִי לְדַעַת אֶת טַעַם

הַנְּחִיתָה.

כָּל הַדֶּרֶךְ צָנַחְתִּי

תְּמִימָה,

הָלַכְתִּי וְנַעֲשֵׂיתִי

בְּרוּרָה.

בְּגוּף שָׁלֵם צָלַלְתִּי

אַחַת. בְּרוּאָה.

 

וְלֹא צִמַּחְתִּי כְּנָפַיִם.

לַמְרוֹת הַתִּקְוָה לַמְרוֹת

מַעֲשֵׂה הָאַהֲבָה לַמְרוֹת

שִׂמְחַת הַלֵּדָה

לַמְרוֹת הַיֹּפִי לַמְרוֹת

הַחֲכָמָה וְהַדִּבּוּר וְהַהַבְטָחָה

לֹא צִמַּחְתִּי כְּנָפַיִם.

הוּטַחְתִּי כְּמוֹ דָּבָר לֹא אֵרַע.

לַמְרוֹת כִּשּׁוּרֵי הַתְּעוּפָה

לַמְרוֹת תְּנוּעַת הָרִחוּף הַגְּדוֹלָה

הַכְּבִידָה מְאֹד הִכְבִּידָה

אֶת מְשִׁיכָתָהּ.

וְהוּטַחְתִּי

כְּמוֹ דָּבָר לֹא אֵרַע.

 

וְלָמָּה שֶׁאַצְמִיחַ כְּנָפַיִם.

הַצְּנִיחָה הִיא צְנִיחָה

כְּכָל הַצְּנִיחוֹת,

הַנְּפִילָה הִיא נְפִילָה

כְּכָל הַנְּפִילוֹת,

אַחֲרֶיהָ

מַתְחִילִים הַחַיִּים.

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
אהבתי
Please reload

Please reload

Please reload