דלילה מסל גורדון – שלושה שירים

שברון הלב של המכשפה

 

*

בַּלַּיְלָה הַמַּכְשֵׁפָה הַגְּדוֹלָה בֶּאֱמֶת כֻשְּׁפָה עַד מָוֶת.

הַצַּוָּארוֹן שֶׁלָּהּ – שֶׁעַד אָז הָיָה צַוָּארוֹן מְעֻמְלָן

וּבְצוּרַת כְּנָפַיִם

כִּכְנָפַיִם שֶׁל צִפּוֹר שֶׁקֻּפְּלָה

מִקִּפּוּלֵי נְיָר –

הִמְרִיא, כִּכְנָפַיִם

שֶׁעָפוּ בּוֹדְדוֹת,

מִבְּלִי הַגּוּף הַשָּׁחוֹר שֶׁל הַמַּכְשֵׁפָה

שֶׁהִתְאִים לַהֵן בְּדִיּוּק.

וְלֹא הִצְלִיחוּ לַחֲזֹר.

 

*

פִּתְאוֹם הַשֶּׁמֶשׁ נָפְלָה לַבְּאֵר

וְלֹא הָיְתָה יוֹתֵר שֶׁמֶשׁ בָּעוֹלָם

וְהַמַּכְשֵׁפָה הַגְּדוֹלָה מִכֻּלָּן

כֻשְּׁפָה בְּעַצְמָהּ

וְהַלֵּב שֶׁלָּהּ נָדַם,

הִשְׁתַּנָּה וְהָפַךְ לְכַר

 

וְהַצִּפּוֹר, צִפּוֹר הַשִּׁיר

שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ יוֹתֵר בִּשְׁבִיל מָה לְקַוּוֹת וּלְצַיֵּץ

כִּי לֹא הָיְתָה יוֹתֵר שֶׁמֶשׁ בָּעוֹלָם

בָּאָה וְנִשְׁכְּבָה עַל הַלֵּב שֶׁל הַמַּכְשֵׁפָה הַמֵּתָה

 

וְהַצִּפּוֹר הִנִּיחָה עָלָיו אֶת רֹאשָׁהּ

כְּעַל שַׁד חַם וְנִרְדְּמָה

וְיִשְׁנָה אֶת עַצְמָהּ

וְחָלְמָה חֲלוֹם

שֶׁהַכֹּל שָׁב עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם.

 

וּכְפִי שֶׁקּוֹרֶה בַּחֲלוֹמוֹת שֶׁל צִפֳּרִים

זֶה הִתְגַּשֵּׁם.

הַכֹּל שָׁב עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם.

כִּמְעַט.

גַּם הַמַּכְשֵׁפָה

שֶׁהָיְתָה רָעָה בֶּאֱמֶת

קָמָה לִתְחִיָּה.

מָה לַעֲשׂוֹת.

 

*

אֲנִי מַרְגִּישָׁה שֶׁלְּמַעֲשֶׁה הָעוֹלָם הִתְקָרֵר

וְשֶׁהַמַּכְשֵׁפָה הַפּוֹאֶטִית מֵתָה

בְּיַחַד עִם הַשֶּׁמֶשׁ

שֶׁנִּשְׁמְטָה מֵהַשָּׁמַיִם וְנָפְלָה לַבְּאֵר

וְשֶׁבִּגְלַל זֶה כָּל חַיּוֹת הַיַּעַר מֵתוּ

וְשֶׁהֵן דּוֹמְעוֹת עֵינַיִם,

עֵינַיִם שֶׁל חַיּוֹת קְטַנּוֹת

וְתוּ לֹא.

וְשֶׁהַמַּכְשֵׁפָה מֵתָה

וְשֶׁלִּבָּהּ נָדַם

וְשֶׁהָפַךְ לְכַר קָטָן

שֶׁמְּיֹעָד לְחַיּוֹת קְטַנּוֹת

אוֹ לָעַכְבָּרִים אוֹ לְנַנָּסִים

וְשֶׁהַצִּפּוֹר הֵמִיתָה אֶת עַצְמָהּ

אִיף יוּ גֵט מִי

מֵחֹסֶר שִׂמְחָה

וּמֵחֹסֶר שֶׁמֶשׁ

לָשִׁיר אֵלֶיהָ.

וְשֶׁהִנִּיחָה אֶת רֹאשָׁהּ הַקָּטָן עַל הַכַּר.

 

קֹדֶם נִכְנְסָה בְּדֶרֶךְ-לֹא-דֶּרֶךְ לַמַּכְשֵׁפָה

וְאָז הֵמִיתָה אֶת עַצְמָהּ

וּבְעֶצֶם יִשְׁנָה אֶת עָצְמָה עַד מָוֶת –

שֶׁזֶּה מְנוּחָה קָטָטוֹנִית עַל הַסַּפָּה –

וְחָלְמָה עַל הָעוֹלָם שֶׁמִּתְעוֹרֵר

יַחַד עִם הַשֶּׁמֶשׁ.

וּכְשֶׁהִיא קָמָה, זֶה קָרָה.

כִּי מָה שֶׁצִּפֳּרִים חוֹלְמוֹת קוֹרֶה בַּעֲלִיל,

וְגַם הַמַּכְשֵׁפָה קָמָה

כִּי זֹאת עִסְקַת חֲבִילָה

אִיף יוּ גֶט מִי.

וְאֵין מָה לַעֲשׂוֹת.

 

Share on Facebook
Share on Twitter
אהבתי
Please reload

Please reload

Please reload