הדס גלעד – שלושה שירים

רק זה

זֶה לֹא שֶׁעָשִׂית מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד

רַק אֶת הַחַיִּים הָאֵלֶּה

אֲבָל בָּאוֹר הַצָּלוּל

אַתְּ רוֹאָה אֶת כָּל מִי שֶׁהָיִית אֵי פַּעַם

וְהֵן כֻּלָּן מִתְכַּנְּסוֹת בְּתוֹכֵךְ כְּאֶגְרוֹף

אוּלַי נָכוֹן מָה שֶׁאָמַר לָךְ יַלְדֵּךְ,

וּבְתוֹךְ כָּל תִּינוֹק שֶׁבְּרֶחֶם אִמּוֹ

יֵשׁ תִּינוֹק וּבְתוֹכוֹ עוֹד תִּינוֹק -

אֲנַחְנוּ בָּבּוּשְׁקָה, הוֹלְכוֹת

וּמִתְעַגְּלוֹת סְבִיב שְׁכָבוֹת עַצְמִיּוֹת

וּמָה הַיְּסוֹד

שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְחַלֵּק

מָה בְּעֶצֶם

וְאִם אָעִיר אוֹתָךְ בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, וְאֶשְׁאַל

מִי אַתְּ

הַאִם תִּזְכְּרִי

בתי, זיכרון טרי

עֵינַיִךְ נִפְעָרוֹת בְּחֹסֶר אֵמוּן.

נִתַּקְתִּי אוֹתָךְ מִשֵּׁנָה עֲמֻקָּה עַל גַּבִּי.

נִדְמֶה שֶׁהִסְתַּנְוַרְתְּ שׁוּב מִזִּכְרוֹנוֹתַיִךְ הַטְּרִיִּים;

הַהִדָּחֲקוּת בִּדְפָנוֹת הַגּוּף הַלּוֹכֵד אוֹתָךְ, הַדְּחִיפָה הַחוּצָה,

הַשְּׁעָטָה קָדִימָה בְּמַרְפְּקִים עַקְשָׁנִיִּים כְּשֶׁרֹאשֵׁךְ מְפַלֵּחַ אֶת הַדֶּרֶךְ בַּזֶּרֶם הַחַם

וְכָל הַשַּׁרְווּלִים שֶׁבָּאוּ אַחַר כָּךְ, צְפוּפִים וְרֵיחָנִיִּים מִדַּי, רְחוֹקִים מֵהַמַּיִם וְהַדָּם,

שֶׁהָיָה עָלַיִךְ לְבַתֵּק בְּיָדַיִם וְרַגְלַיִם, כְּשֶׁאַתְּ זוֹעֶמֶת עַל כֹּרַח הַצְּפִיפוּת, עַל הַבַּד הַחוֹצֵץ בֵּינֵךְ

לְבֵין הַנְּשִׁימָה הַפְּתוּחָה. וּמָה עַל הַקּוֹלוֹת הָרָמִים שֶׁל מְכוֹנוֹת גְּדוֹלוֹת, אַתְּ נִזְכֶּרֶת מַהֵר,

מִישֶׁהוּ הִתְקָרֵב מִדַּי, מִישֶׁהִי כָּעֲסָה, שָׁמַעְתְּ בְּקוֹלָהּ רְסִיסֵי חָצָץ נִגְרָסִים, וְגַם הַבֶּכִי שֶׁלָּךְ

מַרְעִיד אֶת כֻּלֵּךְ, עוֹדוֹ זָר אֲפִלּוּ לָךְ, וּפַעֲמוֹן שֶׁמָּשַׁכְתְּ הַבֹּקֶר בְּחָזְקָה סָטַר פִּתְאוֹם לְאַפֵּךְ.

אַל תִּסְתַּכְּלִי אֵלַי כָּכָה. הִנֵּה מִטָּה. מִיָּד אָשִׁיב אֶת אֵמוּנֵךְ. בַּחֲלָבִי אָשִׁיב

חֹם גּוּף יִנְהַר אֶל חֹם גּוּף, עֵינַיִךְ תִּכָּנַעְנָה לַחֹשֶׁךְ הַמָּתוֹק, פָּנַיִךְ יַרְפּוּ בְּרֹךְ.

אֲבָל הַמַּבָּט הַהוּא לֹא יַרְפֶּה מִמֶּנִּי.

רָאִיתִי אוֹתוֹ לֹא פַּעַם אֵצֶל בַּעֲלֵי חַיִּים.

הוּא עוֹלֶה וְלוֹבֵשׁ צוּרָה גַּם עַל פָּנַי

כְּשֶׁמִּתַּחַת לִפְנֵי הַשֶּׁטַח צוֹרֶבֶת לַבָּה רוֹתַחַת

כְּשֶׁאֵינִי מְבִינָה אֵיךְ זֶה שֶׁכָּכָה הָעוֹלָם.

סף

לדפנה

אִי אֶפְשָׁר לְהִפָּרֵד לְפִי מִדַּת הַפְּרֵדָה, אָמַרְתִּי לָךְ, כִּי לֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ. לֹא נִתְרָאֶה עַכְשָׁו אוּלַי שָׁנָה, אוּלַי יוֹתֵר

אַתְּ תַּעַזְבִי מִישֶׁהוּ שֶׁאָהַבְתְּ, תִּסְּעִי לְאֶרֶץ אַחֶרֶת, אֲנִי אֵלֵד תִּינֹקֶת, נִחְיֶה חַיִּים שׁוֹנִים וּרְחוֹקִים.

פַּעַם דָּחַפְתִּי אֶת אִמָּא שֶׁלָּנוּ בָּעֲלִיָּה הַגְּדוֹלָה, וְאַתְּ הָיִית עֻבָּרִית. הַיּוֹם דָּחַפְתְּ אוֹתִי בָּעֲלִיָּה, וְצָחַקְתִּי,

'כָּל מָה שֶׁהַבֶּנְאָדָם צָרִיךְ זֶה טִפַּת תְּמִיכָה' - כַּמָּה קַל כְּשֶׁיָּד מֻנַּחַת עַל הַגַּב בִּתְשׂוּמַת לֵב טוֹבָה.

עָמַדְנוּ בַּכְּנִיסָה לַסָּלוֹן, וּמֵהַמִּטָּה כְּבָר קָרָא לִי בְּנִי, 'אִמָּא, בּוֹאִי' -

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים עָלִיתִי עַל רַכֶּבֶת אוֹ מָטוֹס בִּקְרִיאָה אַחֲרוֹנָה. הֶאֱמַנְתִּי שֶׁהַמְּכוֹנוֹת הַגְּדוֹלוֹת קוֹרְעוֹת אוֹתִי

מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמֵאִישׁ לְאִישׁ. עַכְשָׁו אֲנִי נִדְרֶשֶׁת לִהְיוֹת קְרוֹבָה. עָמַדְנוּ עוֹד רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהָלַכְתְּ. אִי אֶפְשָׁר לֶאֱמֹד

אֶת אֹרֶךְ הַפְּרֵדָה. פָּנַיִךְ, שֶׁלֹּא פַּעַם נוֹשְׂאִים נִימָה שֶׁל אִי נַחַת, הִתְרַכְּכוּ. דְּמָעוֹת עָלוּ בְּעֵינֵינוּ בָּאַחַת.

'אֵיךְ מִתְבַּגְּרִים'? שָׁאַלְתְּ. 'זֶה קוֹרֶה', הֵשַׁבְתִּי, 'יוֹם אֶחָד הָעִנְיָן כְּבָר אֵינוֹ הָעִקָּר, וּמַשֶּׁהוּ אַחֵר מְמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ,

וּמַטְרִיד. זֶה מְעוֹדֵד אוֹתָךְ'? צָחַקְתְּ – בָּכִית.

הַנְּדוּדִים לְפָנַיִךְ. אֲרִיזוֹת וּפְרִיקוֹת, שָׂפוֹת זָרוֹת. כָּל הַמֻּכָּר הַזֶּה כְּבָר הִפְלִיג מִמֶּנִּי הָלְאָה

וּבֵין חַדְרֵי הַבַּיִת הַדְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת, וַאֲנִי כְּרוּכָה בְּחַיַּי בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לְדַמְיֵן מִבַּעַד לְחַלּוֹנוֹת הַנּוֹסַעַת,

מִבַּעַד לָעוֹנוֹת הַחוֹלְפוֹת.