חלי טל שלם – שיר

פקעת

בַּלַּיְלָה חָלְמָה שֶׁהִיא גֹּלֶם.

בּוֹקַעַת מִתּוֹךְ פְּקַעַת שֶׁעוֹטֶפֶת אוֹתָהּ בְּצֶמֶר גֶּפֶן אֶתְרוֹגִי,

אֲבָל הָרֹאשׁ מֵצִיץ,

עֲדִין, לֹא מַאֲמִין,

וְהַכְּנָפַיִם נִצְמָדוֹת לַגּוּף,

מְרַטְּטוֹת וַעֲטוּפוֹת.

יוֹשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא הַשָּׁבוּר בַּמִּשְׂרָד, בְּשִׂיחָה עִם הַבּוֹס,

שֶׁמִּתְוַכֵּחַ אִתָּהּ וְאוֹמֵר שֶׁאֵין דָּבָר כָּזֶה חֲצִי פַּרְפַּר,

וְתוֹךְ כְּדֵי וִכּוּחַ הַפְּקַעַת נְמוֹגָה וְשׁוּב הִיא חֲשׂוּפָה מוּלוֹ,

לֹא מוּכָנָה, שַׁבְרִירִית מִדַּי.

אֲבָל לֹא בּוֹכָה.

מַסְבִּירָה לוֹ וּלְעַצְמָהּ שֶׁאֶת הַנְּתָחִים הוּא יְקַבֵּל,

אֲבָל רַק אַחֲרֵי שֶׁתֹּאמַר לוֹ מַה הִיא חוֹשֶׁבֶת עָלָיו וְעַל הַכֹּל.

הַקְּשָׁתוֹת מִתְחַזְּקוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַשְּׁכָמוֹת,

וְהַכְּנָפַיִם נִמְתָּחוֹת.

הִיא מִתְבּוֹנֶנֶת בּוֹ, מַנִּיחָה לוֹ לִזְלֹל אֶת הַנְּתָחִים הָאַחֲרוֹנִים

וְהוּא זוֹלֵל אוֹתָם, מַגִּיר דָּם,

אֲבָל גַּם קָשׁוּב בְּעִנְיָן וּמִתְבּוֹנֵן בָּהּ.

אַחֲרֵי שֶׁהוּא גּוֹמֵר הוּא מְנַקֶּה אֶת הַשְּׁיָרִים,

מְמַלְמֵל מַשֶּׁהוּ לֹא בָּרוּר בִּשְׂפַת הַחֲלוֹמוֹת,

אֲבָל הַגֹּלֶם-פַּרְפַּר שֶׁהוּא הִיא כְּבָר בַּדֶּרֶךְ הַחוּצָה,

כְּנָפַיִם מַרְהִיבוֹת מִתְדַּפְּקוֹת עַל הַחַלּוֹן,

עַל הַכְּבִישׁ חֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל פְּקַעַת קְרוּשָׁה,

קוֹל שֶׁל מַשֲּׁאִית זֶבֶל מֵעִיר אוֹתָהּ