טל סלוצקר – שני שירים
לאט־לאט
כְּשֶׁהִיא הִגִּיעָה זֶה הָיָה מָהִיר.
הוּא הִתְפַּשֵּׁט מַהֵר מוּלָהּ,
הִיא נִשְׁכְּבָה אִתּוֹ וְהֵם עָשׂוּ
בְּצֶבַע וּבְלִי צֶבַע.
הוּא הִתְקַלְקֵל
וְהַדְּבָרִים הָיוּ מְהִירִים
לְאַט
לְאַט
מַשֶּׁהוּ הִשְׁתַּנָּה בַּהַרְגָּשָׁה,
הִיא רָצְתָה לָדַעַת,
אֲבָל הוּא יָדַע יוֹתֵר וְהִמְשִׁיךְ הָלְאָה.
זֶה הָיָה עִנְיָן שֶׁנִּמְשָׁךְ,
וְזֶה הִתְגַּלְגֵּל בַּמַּחְשָׁבוֹת, וְזֶה הִתְגַּלְגֵּל
וְנִרְגַּע קְצָת.
עלטה
הָיָה לַיְלָה, מְאֻחָר מִדַּי וּמְעֻיָּף
כּוֹכָב הִסְתַּדֵּר לְצוּרַת שַׁרְבִיט מְפֹאָר
הָיָה נִפְלָא וְהָיָה דָּבָר אֶחָד מְעֻגָּל וְשָׁחֹר.
זֶה הָיָה לַיְלָה בְּלִי כּוֹכָב בּוֹ יָשַׁבְתִּי לְיַד הַיָּרֵחַ.
הוּא הָיָה פֶּלֶא, מוּזָר וּמֻדָּר.
כְּשֶׁהַטֶּמְפֵּרָטוּרוֹת הִתְקָרְבוּ לִנְקֻדַּת הַשִּׂיא,
מִכְנָסַיִם בְּצֶבַע שָׁחֹר נָחוּ עַל הַסַּפָּה
הַהוֹרִים שֶׁלִּי יָשְׁנוּ בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה הָאָפֵל
הָיָה רֶגַע שֶׁהַלָּבָן שֶׁל הַבַּד הָיָה כָּל־כָּךְ בָּהִיר.
הַשָּׁחֹר שֶׁל הַבַּד הָיָה בַּחֲסָדֶיהָ שֶׁל הָעֲלָטָה
אָז הִשְׂתָּרֵר רֶגַע שֶׁל דִּמְמַת דּוּמִיָּה.
דְּבָרִים הִתְפּוֹרְרוּ וְהִתְחַבְּרוּ, הִתְפָּרְקוּ וְהִסְתַּדְּרוּ
סֵפֶר יָפֶה עָמַד עַל הַמַּדָּף, כָּתֹם.
כְּשֶׁהַסְּפָרִים הָיוּ מְסֻדָּרִים וְדוֹמְמִים בַּלַּיְלָה
הָיָה שָׁם רֶגַע שֶׁל דִּמְדּוּם אָדֹם וּדְמָמָה.
לְאַחַר־מִכֵּן בַּבֹּקֶר הִגִּיעוּ דִּמְדּוּמֵי שַׁחַר
וְהַכֹּל הִתְעַרְבֵּל, הִגִּיעַ הַחֹם שֶׁל הַסָּהָרָה.
(מתוך ספר ביכוריו "הבית הלבן" שיצא לאור לאחרונה בהוצאת "הוצאה עצמית")
Comentários