יואב גלבוע – שני שירים

מבט

כַּמָּה חָשַׁקְתִּי וְאַתְּ כֹּה הִבַּטְתְּ

בְּמַרְאֵה גּוּפִי הַמִּתְהַוֶּה לִכְדֵי סֶלַע גַּעֲשִׁי

מְפֻחָם וְעֵירֹם מִנוֹסְטַלְגִּיָה.

אוֹתָם דִּמְיוֹנוֹת עָבָר,

כְּמִתְגַּלְמִים בְּאוֹתוֹ חֲלוֹם סַהֲרוּרִי,

קַשְׁרוּ אֶת חֶבְלֵי תְּשׁוּקָתִי אֶל לֵב לִבּוֹ

שֶׁל הַזַּעַם וְהַפָּחַד.

וְכַמָּה שֶׁרָצִיתִי,

לִקְשֹׁר אֶת אִישִׁיוּתִי בְּחֶבְלֵי תְּהוֹמוֹת,

לִרְקֹד אֶת רִיקוּד הָאֱלִילִים בְּיַעְרוֹת,

לְהַקְרִיב עַצְמִי כְּאַלְפֵי זִבְחֵי קוֹרְבָּנוֹת,

לְהַרְגִּישׁ. לָחוּשׁ עוֹד פַּעַם בִּדְקִירָה

שֶׁל סַכִּין הַמְּפַלַּחַת וּמְחֲרֶבֶת אֶת עוֹרִי,

כְּחַיָה בְּדַרְכָּהּ הַשָׁמַיְמָה לִגְאוּלָה.

אַךְ הִתְגַּלְמוּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ חֲלוֹם סַהֲרוּרִי

לֹא הָיְתָה הִיא טְהָרַת קְדֻשָּׁה,

אֶלָּא טֻמְאַת הַדּוֹרוֹת הַקַּדְמוֹנִים

שֶׁבָּנוּ אֶת יוֹפְיָהּ שֶׁל נִשְׁמָתִי לְפַרְכֶּס וְלִנְדֹּד

יוֹם אַחַר יוֹם, שָׁעָה אַחַר דַּקָּה,

עֲבוּר מִמּוּשׁ בִּלְתִּי מִסְתַבֵּר

שֶׁל חֲוַיָה שֶׁנִכְּחֵדָה,

וְכַמָּה שֶׁרָצִיתִי, כַּמָּה שֶׁאֲנִי רָצִיתִי,

אַךְ גּוּפִי, כַּפֶּחָם הַכָּעוּר אֵלָיו דֻּמִּיתִי,

יַעֲמוֹד לְעוֹד אַלְפֵי שָׁנִים כְּגַּלְעֵד –

כְּזֵכֶר לַדִּמּוּי, אֵלָיו עֻצַּבְתִי לִהְיוֹת

מֵאוֹתוֹ מַבָּט – וַאֲנִי רָצִיתִי.

תלתן

אֲנִי הָיִיתִי הַתִּלְתָן בַּעַל שְׁלוֹשֶׁת הֶעָלִים

רָכַנְתִי גִּבְעוֹלִי עַל כַּר לְבַבְכֶם

וְאַתֶּם, נָסַקְתֶּם מֵעָלַי עִם אַרְבַּעַת כְּנָפֵיכֶם

בְּהַגְשָׁמָה עֶלְיוֹנָה וּמְלֵאַת יֻהֲרָה

קִנֵּאתִי לָכֶם בַּעֲבוּר הַתְּעוּפָה

וְזָמַמְתִּי חַיִּים כָּל נֹפֶת הַמְשָׂגָה.

הִתְרַבֵּיתֶם וַאֲנִי, קָמַלְתִּי אֲפֵלָה

רוּחִי סָגְדָה וְרָאשִׁי רָתַח פַּעֲמַיִם.