לאה קליבנוף-רון – שלושה שירים

שירי בית

*

יַלְדָּתִי הָלְכָה לְאִבּוּד בַּחֲלוֹם.

יַלְדָּתִי מְדַדָּה בֵּין רְחוֹבוֹת עֲכוּרִים,

צוֹלַעַת, כָּךְ נִדְמֶה, בַּחֲלוֹם. כְּשֶׁהִיא מִתְעַיֶּפֶת,

הִיא מִתְיַשֶּׁבֶת עַל סַפְסָל כְּדֵי לֶאֱסֹף כֹּחוֹת.

רַגְלֶיהָ מִתְנַדְנֵּדוֹת בָּאֲוִיר,

אֵינָן מַגִּיעוֹת לְאַסְפַלְט הָרְחוֹב.

גַּרְבּוֹנֶיהָּ צוֹנְחִים לַקַּרְסֹל.

בְּגַבָּהּ

אֲתָר בְּנִיָּה נָטוּשׁ, פָּעוּר.

הִיא עֲדַיִן דֵּי קְטַנָּה, יַלְדָּתִי

שֶׁהָלְכָה לְאִבּוּד בַּחֲלוֹם.

יַלְדָּתִי מַבִּיטָה.

יַלְדָּתִי מַבִּיטָה בְּכָל מְבֻגָּר מְחַיֵּךְ. הִיא תֵּלֵךְ

עִם כָּל מְבֻגָּר

שֶׁרַק יַצִּיעַ יָד שֶׁרַק יַצִּיעַ סֻכָּרִיָּה

שֶׁרַק יַצִּיעַ חִיּוּךְ.

יַלְדָּתִי

מַפְנָה אֶת פָּנֶיהָ אֶל הָעֶבֶר הַשֵּׁנִי. הִיא

מֵלִּיטָה אֶת פָּנֶיהָ בְּיָדֶיהָ.

אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לִרְאוֹת אִם יַלְדָּתִי בּוֹכָה.

יַלְדָּתִי מִתְרוֹמֶמֶת. הִיא רָצָה, הִיא רָצָה, הִיא

בּוֹרַחַת לִקְצֵה הָעִיר. כְּשֶׁאֲנִי מִתְקָרֶבֶת,

הִיא בּוֹרַחַת לַקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הָעִיר. כְּשֶׁאֲנִי מִתְקָרֶבֶת,

הִיא מְטַפֶּסֶת עַל גָּדֵר בְּקָצֶה אַחֵר שֶׁל הָעִיר, בַּקָּצֶה הָאָפֹר-הָאָפֹר

שֶׁל הָעִיר, בַּקָּצֶה שֶׁל הָעִיר שֶׁאֵין בּוֹ חֲלוֹם, בְּגַבָּהּ

הַתְּהוֹם.

אֲנִי רוֹאָה אֵיךְ הִיא עוֹמֶדֶת לִמְעֹד

וּמוֹעֶדֶת,

אֲנִי רָצָה לְהָרִים אֶת יַלְדָּתִי שֶׁהָלְכָה לָאִבּוּד בַּחֲלוֹם

וּמוֹעֶדֶת,

אֲנִי רָצָה לְהָרִים אֶת יַלְדָּתִי שֶׁהָלְכָה לָאִבּוּד בַּחֲלוֹם,

לְנַשֵּׁק, לַחֲבֹשׁ, לִפְנֵי שֶׁתִּמְעַד שׁוּב לִפְנֵי שֶׁתִּמְעַד שׁוּב לִפְנֵי שֶׁיָּבוֹא מְבֻגָּר וְיַצִּיעַ יָד וְיַצִּיעַ סֻכָּרִיָּה וְיַצִּיעַ חִיּוּךְ לִפְנֵי

שֶׁיִּפָּעֵר אֲתַר הַבְּנִיָּה לִפְנֵי שֶׁתִּפָּעֵר הַתְּהוֹם

לִפְנֵי

*

יַלְדִּי מְשַׂחֵק.

יַלְדִּי כְּבָר מֵיטִיב לְהִסְתּוֹבֵב בְּמֵאָה וּשְׁמוֹנִים מַעֲלוֹת, יַלְדִּי

מַפְנֶה אֵלַי אֶת עוֹרְפּוֹ.

יַלְדִּי מְאַזֵּן אֶת יָדָיו עַל הָרִצְפָּה כְּדֵי לְיַצֵּב אֶת גּוּפוֹ, יַלְדִּי

מִתְאַמֵּן בִּשְׁכִיבוֹת סְמִיכָה וְעָמִידוֹת שֵׁשׁ.

יַלְדִּי מִתְאַמֵּן לִהְיוֹת חַיָּל.

יַלְדִּי כְּבָר מִתְאַמֵּן.

אֲנִי מִתְאַמֶּנֶת. אֲנִי מַעֲמִידָה אֶת קֶרֶשׁ הַגִּהוּץ, מַדְלִיקָה אֶת כַּפְתּוֹר הַמְּגַהֵץ, מְגַהֶצֶת

אֶת מַדָּיו. יַלְדִּי מְחַיֵּךְ אֶל פּוֹּ הַדֹּב,

מְחַיֵּךְ אֶל הַקּוֹפִיף,

מְחַיֵּךְ אֶל הַפִּיל,

מוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ וּמְחַיֵּךְ אֵלַי. מְחַיֵּךְ אֵלַי

וּמוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ. יָדִי מַחֲזִיקָה בְּיָדוֹ,

בֵּינֵינוּ רַגְלַיִם מִתְנַדְנֵּדוֹת בָּאֲוִיר, בֵּינֵינוּ קְצֵה הָעִיר הָאָפֹר,

בֵּינֵינוּ הַחֲלוֹם. אֲנִי מְכִינָה צִיּוּד עֶזְרָה רִאשׁוֹנָה כְּדֵי לַחֲבֹשׁ אֶת

פְּצָעָיו. מְכִינָה תַּחְבֹּשׁוֹת, פּוֹלִידִין, סִכּוֹת בִּטָּחוֹן. יָדוֹ מַחֲזִיקָה בְּיָדִי, יָדִי

מַחֲזִיקָה בְּיָדוֹ.

יַלְדִּי מַרְעִישׁ בְּכָל רַעֲשָׁנָיו.

יַלְדִּי מַרְעִישׁ בְּכָל רַעֲשָׁנָיו כְּדֵי לְהַשְׁמִיעַ קוֹל. יַלְדִּי

מַרְעִישׁ בְּכָל רַעֲשָׁנָיו כְּדֵי לִקְרֹא לִי לָשׁוּב. יַלְדִּי

מַרְעִישׁ בְּכָל רַעֲשָׁנָיו כְּדֵי לִחְיוֹת.

יַלְדָּתִי בּוֹרַחַת

וַאֲנִי לֹא רוֹאָה מִמָּה הִיא בּוֹרַחַת.

יַלְדָּתִי רְעֵבָה. יַלְדִּי

שׁוֹכֵחַ הַכֹּל.

הָאוֹר שֶׁמּוּלוֹ קוֹרֵא לוֹ, הָאוֹר

קוֹרֵא לוֹ לִרְאוֹת.

בִּקְצֵה הָעִיר יֵשׁ אֲתַר בְּנִיָּה פָּעוּר, יַלְדִּי

אוֹהֵב לְהַבִּיט בַּחַלּוֹן וְלַחֲלֹם.

יַלְדִּי אוֹהֵב

הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת, אָבִיו נִכְנָס, אָבִיו שֶׁל

יַלְדִּי. לֹא שָׁאַלְתִּי אִם שָׁב מִשְּׂדֵה הַקְּרָב אוֹ שָׁב מִשְּׂדֵה הַמִּשְׂרָד.

יַלְדִּי מִסְתּוֹבֵב שׁוּב בְּמֵאָה וּשְׁמוֹנִים מַעֲלוֹת, יַלְדִּי

שָׁב לְהִתְאַמֵּן. מַבָּטוֹ שֶׁל יַלְדִּי פּוֹגֵשׁ בְּמַבָּטוֹ שֶׁל אָבִיו וּמְחַיֵּךְ.

אָבִיו מְחַיֵּךְ. שְׁנֵיהֶם.

הַחִיּוּךְ בֵּינֵיהֶם אֵינוֹ יוֹדֵעַ דָּבָר עַל

יַלְדָּתִי שֶׁהָלְכָה לְאִבּוּד

בַּחֲלוֹם

*

יַלְדִּי שָׁב אֶל הַבַּיִת. אָבִיו שָׁב אֶל הַבַּיִת.

הָעֶרֶב שָׁב מִן הַיּוֹם.

מִבַּעַד לְחַלּוֹן אֲנִי רוֹאָה אֵיךְ אָבִיו מֵכִין לְיַלְדִּי אֲרוּחָה.

הוּא מֵיטִיב מִמֶּנִּי לִמְעֹךְ בַּנָּנוֹת

וְלִטְחֹן תַּפּוּחִים יְרֻקִּים.

יַלְּדִי מְנַסֶּה לִזְחֹל וְנוֹפֵל לְאָחוֹר,

הָרַעֲשָׁן נִשְׁמַט מִיָּדוֹ. יַלְדִּי

בּוֹכֶה.

כַּף יָדוֹ שֶׁל אָבִיו מְנַגֶּנֶת בֵּין הַדְּמָעוֹת לְדַגְדֵּג, יַלְדִּי

מִתְפַּקֵּעַ מִצְּחוֹק.

חַכּוּ לִי מְעַט, שָׁם בַּבַּיִת, יַלְדִּי,

יַלְדִּי וְאָבִיו. רַק אֶמְצָא מְעַט אֹכֶל לְיַלְדָּתִי

שֶׁהָלְכָה לְאִבּוּד בַּחֲלוֹם

וּמִיָּד אָשׁוּב