מיטל סטרול – שני שירים
דברים שידעתי בגיל שלוש
דְּבָרִים שֶׁיָּדַעְתִּי בְּגִיל שָׁלוֹשׁ
אֵיךְ דְּבוֹרָה מַאֲבִיקָה פְּרָחִים: עֲלֵי גָּבִיעַ וְכוֹתֶרֶת, עַמּוּד עֵלִי, צַלֶּקֶת, אַבְקָנִים. לְסַפֵּר בְּעַל פֶּה אֶת כָּל הַסְּפָרִים. שֶׁאֲנָשִׁים מֵתִים.
לְהִכָּנֵס עִם כָּל הַגּוּף לְתָא מָנוֹעַ שֶׁל טְרַקְטוֹר, בֶּחָצֵר. לְהָכִין עוּגַת שָׁלוֹש קוֹמוֹת מִבֹּץ. שֶׁתַּלְתַּלִים וּמוֹצֵצִים זֶה לִילָדִים קְטַנִּים. לִקְשֹׁר שְׂרוֹכִים חָזָק-חָזָק כְּמוֹ הַבָּנִים. לְהִפָּרֵד יָפֶה מֵהַהוֹרִים בְּהַשְׁכָּבַת הַלַּיְלָה. לְטַפֵּל בַּעֲרוּגַת תּוּתִים. לַעֲמֹד בַּמִּלָּה שֶׁלִּי גַּם אִם הִתְחָרַטְתִּי אַחֲרֵי. לְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה, אַחֶרֶת יִכְאַב יוֹתֵר.
מאניה
לָמָּה חֲרָדוֹת תָּמִיד
בָּאוֹת בַּבֹּקֶר,
תּוֹפְסוֹת עִם שַׁחַר
קְרָבַיִם וּכְלָיוֹת
אֶמֶשׁ עוֹד הָיִיתִי
בִּלְתִּי מְנֻצָּחָת, נוֹעֶזֶת
וַחֲסְרַת פְּשָׁרוֹת
כָּליְכוֹלַה הָיִיתִי
וְזוֹהֶרֶת בְּחָסוּת הַלַּיִל.
אֵיךְ נוֹתְרָה מִמֶּנִּי דְּלַעַת
עוֹד בְּטֶרֶם
הַשָּׁעוֹן צִלְצֵל?
コメント