משה יצחקי – שלושה שירים

דמטר

בְּיָמִים שֶׁבָּאוּ

הוֹתַרְתְּ לִי

פֵּאָה בַּשָּׂדֶה

לְלַקֵּט שִׁכְחָה

וְחֶרְמֵשׁ יָרֵחַ

מַנִּיחַ לָנוּ קְצִירוֹ,

גַּם הַלַּיְלָה יִתְהַפֵּךְ בַּמַּיִם

וְיַפְלִיג לְדַרְכּוֹ וְחָלָל שֶׁנִּפְעַר בָּנוּ

מְבַקֵּשׁ מִלּוּיוֹ בַּאֲלֻמּוֹת הַסַּהַר,

בְּעַפְעַפַּיִךְ הַנֶּעֱצָמוֹת לְהַדִּיר

שֵׁנָה מֵעֵינֵי הַכַּלּוֹת.

הוֹ פֶּרְסֶפוֹנֶה,

עִם בֹּקֶר

אֵצֵא לִשְׁבֹּר שֶׁבֶר,

מַתְּנוֹת עֲנִיִּים

לִימֵי רָעָב

שֶׁיָּבוֹאוּ

וְהַשְּׂרֵפָה

מַמְשִׁיכָה

לְכַלּוֹת

לקרות בשיר

(מוקדש לנערת הנרות, משפחת פיימן, לירונה כספי ולרפי וייכרט)

בָּרַכֶּבֶת לִרְחוֹבוֹת, בְּדַרְכִּי לְבֵית פֶיימָן

לִקְרֹא שִׁירָה בִּנְוֵה צִין, נַעֲרָה חֲסוּדָה

עוֹבֶרֶת מֵאִשָּׁה לְאִשָּׁה, שׁוֹאֶלֶת

וּמַנִּיחָה בְּסוֹפָהּ סִימַן קְרִיאָה:

נֵרוֹת שַׁבָּת?!

לַמְּהַנְהֲנוֹת בְּהַסְכָּמָה הִיא שׁוֹלֶפֶת

מִתּוֹךְ שַׂקִּית טְלָאִים, שְׁנֵי פָּמוֹטֵי פַּח

מֻשְׁטָח וּדְחוּס שַׁעֲוָה, וּפוֹקֶדֶת

בָּעֲנָוָה הָרְאוּיָה: "בְּשֶׁבַע

וָרֶבַע, וְיֵשׁ לְהַקְפִּיד עַל הַשָּׁעָה".

עַכְשָׁו כְּשֶׁחֲצִי יָרֵחַ מְעֻלָּף

נִשָּׂא עַל אֲמִירִי מִכְנַף נָאֶה

וְחֻפַּת שְׁבִיל הֶחָלָב נוֹגַהַת

בְּחַמּוּקֵי חַוָּר בְּנַחַל צִין

אֲנִי קוֹרֶה בְּשִׁירָתִי,

בְּבֵית פֶיימָן דּוֹלְקִים

נֵרוֹת בְּעֵינֵי הָאֲנָשִׁים.

הוֹ נַעֲרַת הַנֵּרוֹת,

לַעֲנַת הַמִּדְבָּר,

יָעֵל עַל שְׂפַת הַמָּצוּק,

עַל מִשְׁכָּבִי בַּלַּיְלָה

אֲנִי

עוֹמֵד

עַל

הָרֹאשׁ

וְקוֹרֶה

שִׁיר

באקווריום

לְעִתִּים דָּגִיג לְעִתִּים נַקַּאי

אֲנִי מְשַׁיֵּט אִלֵּם,

בֶּן חֲלוֹף

בָּאַקְוַרְיוּם

הַיֹּפִי וְהַכְּאֵב

הַצָּלוּל וְהֶעָכוּר הַזֶּה

הַקָּרוּי עוֹלָם.

אֱלֹהִים חֵרֵשׁ

וּבָאֵי כּוֹחוֹ

פּוֹעֲרִים פִּיהֶם

מְזַיְּפִים

פְּלִיאָה,

תְּפִלָּה

נִטְרֶפֶת

בִּי

פּוֹעֶרֶת

זִימִים,

פִּצְעֵי

שְׁתִיקָה

וּפְלִיאָה