סיגל אשל – שלושה שירים
תפוח זהב אחד
תַּפּוּחַ זָהָב אֶחָד
זוֹ אֲנִי.
אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לְהִמָּנַע מִתַּפּוּזִיוּתִי.
הַמַּיִם מְחַיִּים אוֹתִי,
הַשֶּׁמֶשׁ מַשְׁגִּיחַ עָלַי.
אֵיזֶה פַּטְרוֹן עָצוּם לְאֵין קֵץ הוּא
לִקְטַנָּה מְצוּמְצֶמֶת שֶׁכָּמוֹנִי.
לְעִתִּים אֲנִי חוֹלֶמֶת
עַל עָנָן
שֶׁחִבֵּק אוֹתִי מִזְּמַן,
מְהַרְהֶרֶת בַּצִּפּוֹר שֶׁלֹּא יָכְלָה זַמֵּר,
רַק לָחֲשָׁה אֵלַי, בַּחֲשַׁאי,
אֶת עֲדִינוּת הָעֶרֶב.
כל העולם
וְהָעוֹלָם הָיָה אָז צָעִיר כִּשְׁנוֹתֵינוּ, בָּסְרִי, גָּלְמִי וּמְזֻקָּק, הִיוּלִי כְּמִשְׂחַק נִחוּשׁ טַעַם בְּכִסּוּי עֵינַיִם.
וְהַפְּרָחִים כֻּלָּם פָּרְחוּ בְּעֹז וְנִחוֹחַם מָתוֹק מֵאֵין כָּמוֹהוּ, וְיָם אֲשֶׁר כָּזֶה עוֹד לֹא נִרְאֶה –
כְּעֵין בָּרֶקֶת מְעוּלֶפֶת סַפִּירִים, מֻקֶּפֶת זְהַב הַחוֹל וְשֵׁשׁ וּמֶשִׁי בְּכָל אֲשֶׁר נִפְנֶה לַחֲפֹן קְטִיפַת הַגּוּף.
אֵיךְ מִלּוֹתַי נָסְקוּ לְעֻמָּתְךָ, כְּמוֹ הָיִיתָ שְׂדֵה נִסּוּי נוֹשֵׂא כְּלֵי עוֹלָם,
וּמִלּוֹתֶיךָ הָרַכּוֹת בִּתְקִיפוּתַן שָׁבוּ לִבְרֹא אֶת עוֹלָמֵנוּ שֶׁבֶר אַחַר שֶׁבֶר.
אָהַבְתִּי אוֹתְךָ כֶּאֱהוֹב אֶת הַקִּיּוּם.
חָתַרְתִּי אֶל גּוּפְךָ, אֶל פִּיךָ, כְּמוֹ רַק שָׁם צָפוּן סוֹד הַיְּקוּם.
אָהַבְתִּי אֶת עַצְמִי דֶּרֶךְ עֵינֵיךָ, עָצַמְתִּי אֶת עֵינַי וְלֹא שָׁאַלְתִּי עוֹד עַד שֶׁבָּא הַסּוֹף.
וְהוּא הִגִּיעַ, כְּדֶרֶךְ הִתְפַּכְּחוּת בְּדוּיָה, דְּלֵקַת בַּגְרוּת שֶׁל אֲבִיבִים מִתְלַהַמִּים, פּוֹרְצֵי גָּדֵר, אֶל אֹפֶק אֵין בִּלְתּוֹ.
הַכֹּל נִרְאָה רָאוּי גַּם אִם לֹא נִרְאֶה, אַךְ כְּשֶׁיָּצָאתִי נִפְרְמוּ אָמוֹת סִפִּים.
לאן
לְאָן אוֹלִיךְ אֶת עֲצָב הַכְּאֵב הַמְּאוֹתֵת עִם עֶרֶב אֶל חֶלְקוֹת לֵב רַכּוֹת הֱיוֹת לְאֶבֶן, הֱיוֹת לְאֶבֶן
הֵיכָן הָאֲפָרִים הַמּוּפַזִּים אֲשֶׁר שִׁוִּיתִי לְנֶגְדִּי בְּלֵילוֹת יַלְדוּת לְשַׁכֵּךְ אֶת פַּחַד הַמָּוֶת, אַיֵּה הַגַּן הָרוֹנֵן בַּבְּקָרִים, פּוֹקֵחַ רִבּוֹא עֵינַיִם יְרֻקּוֹת, עֲרוּגוֹת הַמֹּר, חֶלְקוֹת הָאֱלֹהִים הַקְּטַנּוֹת
הֵיכָן הַבַּיִת וְהַיְּלָדִים הֵיכָן הַהַתְחָלָה אֵלֶיהָ לְהוֹלִיךְ אֶת עֶצֶב הַכְּאֵב, לְהַפְשִׁילוֹ לְאָחוֹר כְּמוֹ שַׁרְווּלִים בְּחֻלְצַת פְלָנֶל מְשֻׁבֶּצֶת כְּשֶׁהַיָּדַיִם קַלּוֹת פִּתְאוֹם וּשְׂמֵחוֹת בְּאַרְגַּז הַחוֹל