עדנה גורני – שני שירים

לא הייתי פה כשהכול החל

נָשִׁים נִזְקָקוֹת לִכְשָׁפִים כְּדֵי לְהִתְמוֹדֵד עִם גְּבָרִים. כָּךְ הֶאֱמִינוּ

בִּימֵי הַבֵּינַיִם, בֵּין מִלְחָמָה לְמִלְחָמָה, בֵּין הַפוּגָה לַהֲפוּגָה

בְּמִלְחָמָה מִתְמַשֶּׁכֶת. רַק כִּשּׁוּף יִבְלֹם

אֶת מֶרְכְּבוֹת הַבַּרְזֶל וִיסַכְסֵךְ אֶת רַגְלֵי הַסּוּסִים, יַחְסֹם

אֶת הַפְרִיגָטוֹת, וְיַסִּיג לְאָחוֹר אֶת הַמַּשְׁחָתוֹת. יְפַזֵּר לְכָל רוּחַ

אֶת הַמְּכוֹנוֹת הַמְּעוֹפְפוֹת וְיַעֲצֹר אֶת מַהֲלַךְ הַזְּמַן

עוֹד לִפְנֵי הַמְצָאוֹת הֲרוֹת אָסוֹן בְּרֶחֶם כּוּרִים, בְּקִרְבֵי מַעְבָּדוֹת -

פְּצָצוֹת אָטוֹם וּמֵימָן וְזַרְחָן, כִימִיקָלִים מַנְשִׁירֵי שֵׂעָר וְעָלִים,

חַיְדַּקִּים וּנְגִיפִים. הַמְּכַשֵּׁפוֹת הָאָשְׁמוּ בְּכִשְׁלוֹן הַיְּבוּלִים, בַּהֲפָצַת מַגֵּפוֹת.

כִּשּׁוּף זֶה עִסּוּק מְסֻכָּן, בִּמְיֻחָד לְנָשִׁים אֲדֻמּוֹת שֵׂעָר.

כִּכָּרוֹת הֶאֱדִימוּ מֵאֵשׁ הַמּוֹקְדִים. בְּאַשְׁקְלוֹן נִתְלוּ שְׁמוֹנִים מְכַשֵּׁפוֹת,

כַּמְּסֻפָּר בְּמַסֵּכַת סַנְהֶדְרִין, בְּהוֹרָאַת שָׁעָה

שֶׁתֻּקְּנָה לַצֹּרֶךְ שֶׁהַזְּמַן גְּרָמוֹ. הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁחַיָּבִים לְתַקֵּן.

אֵיךְ אֲתַקֵּן? לֹא הָיִיתִי פֹּה כְּשֶׁהַכֹּל הֵחֵל -

לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת הַמַּפָּץ הַגָּדוֹל. לֹא חָזִיתִי בַּהַפְרָדָה

בֵּין גֶּבֶר לְאִשָּׁה, בֵּין חַוָּה לְלִילִית, בֵּין נֶפֶשׁ לְנֶפֶשׁ.

הָאַחְרָיוּת לַגֵּרוּשׁ מִגַּן הָעֵדֶן אֵינָהּ מֻטֶּלֶת עָלַי. לֹא הָיִיתִי עֵדָה

לְרֶצַח אֲחִי הֶבֶל בִּידֵי אֲחִי קַיִן, תְּאוֹמִים שֶׁרָצוּ לַחְלֹק בֵּינֵיהֶם

אֶת הָעוֹלָם. עַכְשָׁו הֵם שָׁלִישָׁיו - קַיִן, הֶבֶל וְהָרֶצַח.

לֹא הָיִיתִי פֹּה, כְּלוֹמַר נָסַעְתִּי וְאָז זֶה הִתְחִיל. כְּשֶׁחָזַרְתִּי

אָרְבוּ לִי עַל שֻׁלְחַן הָאֹכֶל עִתּוֹנֵי סוֹפְשָׁבוּעַ,

פְּצָצוֹת מְתַקְתַּקּוֹת בְּתוֹךְ שַׁרְווּלֵי פְּלַסְטִיק מַבְרִיק:

"צַהַ"ל הֵחֵל בִּפְעֻלָּה קַרְקָעִית רְחָבָה בִּרְצוּעַת עַזָּה,

קֶרִי גִּבֵּשׁ הַצָּעָה לְהַפְסָקַת אֵשׁ - שְׁנֵי הַצְּדָדִים יָשִׁיבוּ הַיּוֹם."

וְהַמְלָצוֹת בְּפֵיְסְבּוּק: "בִּיבִּי, הַפַּעַם תִּגְמֹר בִּפְנִים."

בַּתַּצְלוּם חֲמִשָּׁה חַיָּלִים בִּקְסָדוֹת

יְרַקְרַקּוֹת כַּאֲבַטִּיחִים מִצִּדּוֹ הָאֶחָד שֶׁל הַנַּגְמָ"שׁ,

חַמָּנִיּוֹת מַרְכִּינוֹת רֹאשׁ מִצִּדּוֹ הָאַחֵר. הַחַיָּלִים מַיְשִׁירִים מַבָּט

אֶל הַצַּלָּם. שְׁנֵי הַצְּדָדִים אֵינָם מְשִׁיבִים.

הָאֲדָמָה סֶלַע הַמַּחֲלֹקֶת. מַפְסִיקִים אֵשׁ

ושׁוֹמְרִים עַל הַגַּחֶלֶת. נְעָרֵינוּ הַחַיָּלִים מְשָׁרְתִים

בְּהוֹרָאַת שָׁעָה מֶשֶׁךְ 36 חֳדָשִׁים וְהַהוֹרָאָה מִתְאָרֶכֶת.

כְּלוֹמַר אֲנִי כָּאן וְהַכֹּל נִמְשַׁךְ.

הָאַחְרָיוּת עָלַי. אֲנִי עֵדָה לַמַּפָּץ, לַהַפְרָדָה, לַגֵּרוּשׁ, לָרֶצַח.

לַמַּפְגִּינוֹת נֶגֶד הַכִּבּוּשׁ קָרְאוּ: "תִּסְתְּמִי זוֹנָה!"

וְלָאַחֲרוֹנָה גַּם "תֵּלְכִי לְעַזָּה." מִשָּׁם יוֹרִים טִילִים לְאַשְׁקְלוֹן וּלְאַשְׁדּוֹד

וְלַיִּשּׁוּבִים הָעוֹטְפִים. אֲנִי מְרוֹצֶצֶת וּמְתָרֶצֶת. מַפְרִידָה וּמַדְחִיקָה.

מַחְנִיפָה וּמְזַיֶּפֶת. פּוֹחֶדֶת, שׁוֹתֶקֶת, מְשַׁקֶּרֶת וְשׂוֹרֶדֶת.

אֲפוּפָה כְּלִמָּה, מְדוּרַת הַכִּשָּׁלוֹן מְכַלָּה אֶת כּוֹחוֹתַי.

הַיַּנְשׁוּף עַל כְּתֵפִי כְּבָר אֵינוֹ מִתְנַשֵּׁף וְהֶחָתוּל הַשָּׁחֹר שֶׁלִּי מֵת מִזְּמַן.

אבי מת לפני שנים

עַכְשָׁו גַּם אִמִּי מְבַקֶּשֶׁת

שֶׁאֶקַּח אוֹתָהּ לַיַּרְקוֹן, שֶׁאָשִׂים אוֹתָהּ

בַּמַּיִם, לְלֹא תֵּבַת גֹּמֶא, לֹא בַּסּוּף. הִיא תִּקְפֹּץ מֵהַגֶּשֶׁר, יוֹתֵר טוֹב,

וַאֲנִי שֶׁאֶעֱמֹד מִנֶּגֶד. עָדִיף שֶׁאֵלֵךְ. "שֶׁיְּחַסְּלוּ אוֹתִי כְּבָר,"

הִיא מַמְשִׁיכָה, "תְּנוּ לִי לָלֶכֶת," מִתְחַנֶּנֶת,

מִתְמַרְמֶרֶת בְּכָל הַגּוּפִים - שֶׁלִּי, שֶׁלָּהֶם, שֶׁלָּכֶם,

רַק אֶת גּוּפָהּ הִיא לֹא מַזְכִּירָה,

לֹא שׁוֹאֶלֶת מִמֶּנּוּ דָּבָר, לֹא מַכִּירָה,

צוֹלַעַת וּבוֹלַעַת אוֹפְּטַלְגִּין, מְחַמֶּמֶת אֶת הַכְּאֵב

בִּמְנוֹרָה כְּחֻלָּה מִיְּמֵי הָאִימְפֶּרְיָה הָעוֹתְמָנִית,

פְּצָעָיו שֶׁל הַכֶּבֶל הַחַשְׁמַלִּי מַשִּׁירִים אִסְפְּלָנִיּוֹת יְבֵשׁוֹת מִיְּמֵי הַמַּנְדָּט הַבְּרִיטִי.

אֲנַחְנוּ יוֹצְאוֹת לַהֲלִיכָה בִּרְחוֹב דִיזְנְגוֹף, עַד גוֹרְדוֹן וַחֲזָרָה,

הִיא עוֹצֶרֶת בְּפֶתַח כָּל חֲנוּת, קִצְרַת נְשִׁימָה, "מָה זֶה פֹּה?"

אֲנִי קִצְרַת רוּחַ, מוֹשֶׁכֶת אוֹתָהּ בִּזְרוֹעָהּ. רוֹצָה לְסַפֵּר לָהּ

שֶׁהָלַכְתִּי אֶתְמוֹל בִּרְחוֹב בּוּבְּלִיק. "בּוּבְּלִיק" כִּנָּה אוֹתָהּ אָבִי בְּחִבָּה רַכָּה.

בִּמְקוֹם זֶה אֲנִי מְמַהֶרֶת לִתְפֹּס אוֹתָהּ בְּקַלְקָלָתָהּ: נַעֲלֵי הַבַּיִת

הַסְּמַרְטוּטִיּוֹת יִגְרְמוּ לָךְ לִמְעֹד, אַתְּ לוֹקַחַת יוֹתֵר מִדַּי

כַּדּוּרֵי שֵׁנָה, מְשַׁחְזֶרֶת תַּפְקִידִים מְהֻפָּכִים מִיַּלְדוּתִי:

אַל תֵּלְכִי יְחֵפָה, אַל תֵּצְאִי בָּעֶרֶב עִם רֹאשׁ רָטֹב.

בַּכִּכָּר הִיא רוֹצָה לָשֶׁבֶת עַל סַפְסָל בַּשֶּׁמֶשׁ, עִם הַיּוֹנִים,

דִּבְיוֹנֵיהֶן שְׂפַת סִימָנִים שֶׁאֵינֶנִּי מַצְלִיחָה לְפַעְנֵחַ, גַּם לֹא מְעוֹפָן,

כְּבָר כִּמְעַט שֶׁאֵין לָהּ גּוּף וְאֵין צוּרַת הַגּוּף - וְאֵיךְ תֵּלֵךְ מִמֶּנּוּ?