ענבל קליינר – שני שירים

בואו אתם

בּוֹאוּ אַתֶּם, זִרְמֵי הַסְּתָו הַסְּמוּיִים, בּוֹאוּ,

לַטְּפוּנִי בְּאוֹרְכֶם הַמּוּעָם, הִתְלַפְּפוּ סְבִיבִי,

סַחְרְרוּנִי בְּאָבָק כְּעַכּוּבִית-הַגַּלְגַּל

עַד שֶׁלֹּא אֵדַע נַפְשִׁי

עַד שֶׁאֶשָּׂא עֵינַי אֶל הַשְּׁחָקִים

שָׁם לַהֲקוֹת הַשְּׁרַקְרַקִּים עָגוֹת,

נֶאֱמָנוֹת לְתֶּרְמִיקוֹת בִּלְבַד.

גַּם לַשְּׁרַקְרַקִּים מְצוּקוֹת מִשֶּׁלָּהֶם - זֵכֶר קִירוֹת חוֹל לְקַנֵּן בָּם

וּמַסְלוּלִים לַחֲצוֹת בָּם יַבָּשׁוֹת -

אֲבָל בָּרֶגַע הַזֶּה הַשֶּׁמֶשׁ נִלְכֶּדֶת יְרֻקָּה בְּכַנְפֵיהֶם,

וּקְרִירוּת מַעֲמַקִּים שׁוֹרָה לְפֶתַע:

רְשָׁתוֹת נִפְרָשׂוֹת בְּתוֹכִי

אוּלַי תִּלָּכֵד בָּן תִּקְוָה.

זיכרונות

וּכְשֶׁיִּכְלוּ הַמַּיִם בֵּינֵינוּ, בַּחֲלוֹף זְמַנִּים

וְהַקַּרְקַע תָּשׁוּב וְתִגָּלֶה, קְמוּטַת-פָּנִים,

יִוָּתְרוּ גְּבוֹהִים מְאֹד וּרְחוֹקִים מֵהֶשֵּׂג יָדֵנוּ

רַק

שַׁבְּלוּלִים לְבָנִים.

נִצּוֹלֵי אֲדָמָה מַהְבִּילָה

בְּרִיר זִכְרוֹנוֹת בַּשְׂרָנִיִּים, יַעֲלוּ בַּדְּפָנוֹת

יִדְבְּקוּ בַּכְּתָלִים

יִתְעַקְּשׁוּ קְטַנִּים קְטַנִּים עַד

זָוִיּוֹת-תִּקְרָה.

אָז,

בְּרַעַד מְשׁוֹשִׁים כְּנוּסִים,

בְּרִשּׁוּמִים כְּמוּסִים,

יְבַקְּשׁוּ לְהִשְׁתַּמֵּר בָּנוּ

בְּקוֹנְכִיּוֹת דְּקִיקוֹת.

אֲבָל אֲנַחְנוּ נֵדַע -

שָׁוְא אֲחִיזָתָם הַחֲרִישִׁית:

אֵימַת הַהִתְיַבְּשׁוּת אוֹרֶבֶת לְפִתְחָם

אוֹ פֶּה שְׂמָמִית.