ערן צלגוב – שני שירים

על הזיכרון

 

בִּקְצֵה תּוֹדָעָתִי פּוֹרֵחַ

זִכָּרוֹן שֶׁל עֵץ דֻּבְדְּבָנִים

שֶׁאִם אֵשֵׁב בְּצִלוֹ

אֶשְׁמַע אֶת הַצִּפּוֹרִים

שָׁרוֹת בֵּין עֲנָפַי.

 

אַחַר כָּךְ יָבוֹאוּ אֶזְרָחִים טוֹבִים

וְיִגְרְרוּ אוֹתִי מִשָּׁם, הָעֵץ כְּמוֹ

יִתְאַמֵּץ לֹא לָזוּז וְהַצִּפּוֹרִים

יִפְרְחוּ מִזִּכְרוֹנִי אֶל מִישֶׁהוּ אַחֵר.

 

ואלה תולדות

 

הוא:

בּוֹא, בּוֹאִי, בּוֹאִי צוּף וּבוֹאִי, מִטַּת כָּנָף, פְּסַנְתֵּר זוּגִית חָתוּל בַּכַּף, בּוֹאִי בּוֹאִי, לַיְלָה כְּבָר וְשֶׁמֶשׁ אֵין, יֵשׁ רַק עֶצֶם, כֶּלֶב עֶצֶם, עֶצֶם כֶּלֶב, אַהֲבַת-כְּבָר-אֵין יֵשׁ אָז בּוֹאִי, בּוֹאִי כְּבָר, לַיְלָה קַר וְשֶׁמֶשׁ זֵכֶר, יַיִן לֹא, כֵּן אָז בּוֹאִי, בּוֹא כְּבָר בּוֹאִי, אֵין זְמַן, אֵין כְּבָר עֶצֶם, תּוֹרִידִי רְדִי, כֵּן נוּ כָּךְ, נָע וָנָד, כֵּן כֵּן כָּךְ, נָע וָיָד לְאוֹרֵךְ כָּל, עִם כָּל הַקוֹל, כֻּלֵּךְ קַלָּה לִי, כַּלָּה לִי אַתְּ, בּוֹאִי כְּבָר, כָּל כֻּלֵּךְ, עַל אַרְבַּע בּוֹאִי, מְיַאוּ וְהָב, בּוֹאִי כְּבָר, אֲנִי הַכֶּלֶב, בּוֹאִי הָב, חֲתוּלַת בָּשָׂר חָלָב, עַד לָעֶצֶם, עֶצֶם כֶּלֶב, כֶּלֶב כֶּלֶב, עַל הָרֶגֶל, אֵין תּוֹרִידִי, תּוֹרִידִי רְדִי, מַטָּה מַטָּה, עוֹד וָעוֹד, נוּ כְּבָר, נוּ חַלּוֹן, נוּ לְחֶדֶר, נוּ מָלוֹן מוּל עִיר אַחֶרֶת, נוּ לְרֶגַע, בּוֹאִי, נוּ, בּוֹאי בּוֹ כְּמוֹ דֹּב כָּבֵד, חֲרָטַת-מָחָר עוֹלָה יוֹרֶדֶת, בּוֹאִי בּוֹא, בּוֹא סוּס פּוֹנִי, בּוֹא סוּס עֵץ דּוֹלֵק, דּוֹלֵק דּוֹלֵק וְלֹא יוּכַל עוֹד, אָז בּוֹאִי עוֹד, מִכָּאן וְעַד, רַק בּוֹאִי, בּוֹאִי רַע-כְּבָר, בּוֹאִי דַּי-כְּבָר, רַק בּוֹאִי צְפִי בּוֹ, צָף-שׁוֹקֵעַ-אֵין-מָחָר, וְיֵשׁ וְיֵשׁ רַק נוּ כְּבָר בּוֹאִי-כְּבָר.

 

אפילוג:

הַכֹּל נוֹפֵל בְּטֶרֶם נוּ

Share on Facebook
Share on Twitter
אהבתי
Please reload

Please reload

Please reload

Please reload