פטריק בן ישי – שלושה שירים

OCD

הַבְּדִיקָה הַחֲמִישִׁית הִיא הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר.

הַבִּטָּחוֹן, הַמְּטַפֵּס מִיַּדְךָ, שֶׁהִכְרִיחָה אֶת יַדִּית הַדֶּלֶת,

אֶל רֹאשְׁךָ, שֶׁהִכְרִיחַ קֹדֶם אֶת רַגְלֶיךָ לְטַפֵּס שׁוּב

בְּהֶחְלֵטִיּוּת אֶל הַדֶּלֶת הַנְּעוּ-לֹא-נְעוּלָה.

הַבִּטָּחוֹן הוּא כַּאֲשֶׁר אַתָּה מְוַדֵא שֶׁ

יוֹם שֶׁנִּפְתָּח בִּנְעִילָה רְאוּיָה הוּא

יוֹם שֶׁנִּפְתָּח בִּנְעִילָה הוּא

יוֹם שֶׁנִּפְתָּח.

אֲבָל, כְּלוּם נָעַלְתִּי?

מַדְרֵגוֹת רַבּוֹת לֹא יְכַבּוּ אֶת הַדְּאָגָה,

וְהָרַגְלַיִם נִשְׁמָעוֹת בְּקַלּוּת.

שְׁבַע-עֶשְׂרֵה מַדְרֵגוֹת שֶׁאֵינָן אֶלָּא

שְׁבַע-עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת שֶׁל אַחֲרָיוּת,

וְהֵן מַנְמִיכוֹת עַצְמָן בְּרָצוֹן

לַבְּדִיקָה הַשִּׁשִּׁית.

המרה

אוֹתָהּ מֻרְסָה מְעַנֶּגֶת בִּבְהִירוּתָהּ

הָלְוַאי וְתִּשָּׁאֵר לְעוֹלָם. שֶׁכֵּן

כָּל זְמַן שֶׁאַתָּה חוֹפֵר בְּמַחַט

מְלֻחְלַחַת

מִדָּם וּמֵחֹמֶר שֶׁאֵינוֹ אָפֹר,

אַתָּה יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ לִכְאֹב

כְּאֵב בָּרוּר כְּשֶּׁמֶשׁ מְסַמֵּאת מַחֲשָׁבָה,

הַמַּפְצִיעַ מִתּוֹךְ אוֹתוֹ גֶּלֶד עֲתִידִי.

עַל מְנַת לְהַמְשִׁיךְ לָדוּש בַּבָּהִיר

אֵין לְךָ אֶלָּא לִמְצֹא בְּקֻפְסַת הַתְּפִירָה

מַחַט עָבָה יוֹתֵר.

חלום אהבה

כָּל-כָּךְ כְּבֵדָה בִּשְׁנָתֵךְ,

לֹא חָשָׁה בְּמַבָּטַּי

הָמְנַסִּים לְהַעֲלוֹת אֶת דְּמוּתֵךְ

לְדַרְגָּתוֹ שֶׁל מַלְאָךְ.

רַק הָנְטוּעִים הֵיטֵב בַּמְּצִיאוּת

יָנוּמוּ נְטוּלֵי חֲלוֹם.

וְאוּלָי מוּטַב כָּךְ. מוּטַב שֶׁ

לֹא תָּחוּשִׁי אֶת מַשָּׂאוֹ הַכָּבֵד שֶׁל

הָאוֹהֵב; מַשָּׂא שֶׁל כְּמִיהָה

סְמִיכָה מַתְמֶדֶת,

גָּם כְּשֶׁאַתְּ שׁוֹכֶבֶת לְצִדּוֹ.

בִּשְׁבִיל הָחוֹלְמִים בָּהָקִיץ

גַּם נוֹצַת יוֹנָה

כָּבְדָה כִּמְצִיאוּת נֶחְשֶׁקֶת מִנְשׂוֹא,

כְּשֶׁגְרַם הוֹפֵךְ לְטוֹן

עַל כַּנְפֵי דִּמְיוֹן יְגֵעוֹת.

וְאַתְּ, הַנָּמָה לְצִדִּי וּמְלַוָּה בִּשְׁנָתֵךְ

אֶת עֵרוּתִי הָאֻמְלָלָה מֵאֹשֶׁר,

אַתְּ הִיא אוֹתוֹ חֲלוֹם

שֶׁאֵינֵךְ חוֹלֶמֶת עַכְשָׁו.