פיני רבנו – שלושה שירים

איני יכול להינטש עוד

בָּלַעְתִּי אֶל תּוֹכִי אֶת כָּל מָה שֶׁיָּכֹל לִנְטֹשׁ אוֹתִי

וְאֵינִי יָכוֹל לְהִנָּטֵשׁ עוֹד.

אֵין יוֹתֵר דִּמְמַת בְּדִידוּת שֶׁל בְּגָדִים נְטוּשִׁים

אֵין דְּקִירוֹת שֶׁל סַכִּין הַגַּעְגּוּעִים עַל הָעוֹר

נָעַלְתִּי אֶת כָּל דַּלְתוֹת הָעוֹלָם

אֵין עוֹד צִירִים חוֹרְקִים

אָטַמְתִּי אֶת כָּל חֹרֵי גּוּפִי

לֹא יִדְלֹף מִמֶּנִּי דָּבָר.

אֶחְיֶה בְּתוֹכִי עִם כָּל מָה שֶׁיָּכֹל לִנְטֹשׁ אוֹתִי

עַד שֶׁאֶהֱפֹךְ לַיָּחִיד הַנּוֹטֵשׁ.

וְאָז אֶנְטֹשׁ אוֹתִי נְטִישָׁה כָּמוֹהָ טֶרֶם נִרְאֲתָה

וְאֹמַר בְּגַאֲוָה לֹא עוֹד.

לו רק יכולתי לכתוב אני

וַאֲנִי יְהֵא רַק אֲנִי. לֹא עַמִּי לֹא עַצְמִי לֹא דּוֹבְרִי

לִכְתֹּב אַתְּ, וְאַתְּ תִּהְיִי רַק אַתְּ. לֹא אִמִּי, לֹא מוֹלַדְתִּי,

לֹא אַהֲבָתִי, לֹא אֲדָמָה, לֹא יָם, לֹא שֶׁמֶשׁ,

וְלוֹמַר בְּפַשְׁטוּת עֵירֻמָּה מִמֶּטָפוֹרָה, נְטוּלָה מִכָּל דִּמּוּי: "אַל תֵּלְכִי".

וְאַל תֵּלְכִי יְהֵא רַק "אַל תֵּלְכִי", בַּמּוּבָן שֶׁאִם תֵּלְכִי אָמוּת מִפַּחַד.

וְאָמוּת יְהֵא רַק אָמוּת, בַּמּוּבָן שֶׁאֶסְתַּיֵּם

וְהַפַּחַד יְהֵא רַק פַּחַד, כְּלוֹמַר הַהַרְגָּשָׁה הַזּוֹ הַנְּעוּצָה בַּבֶּטֶן כְּשֶׁמֵּתִים וְהַמַּבָּט הֶחָרֵד לְהֵעָלֵם כְּשֶׁנֶּעֱלָמִים

וְנֶעֱלָמִים יְהֵא רַק נֶעֱלָמִים, כְּלוֹמַר מָה שֶׁהָיָה וְאֵינֶנּוּ.

בִּשְׁבִיל זֶה אֲנִי צָרִיךְ לוֹמַר אֶת בְּשָׂרִי וְאֶת נַפְשִׁי

כָּךְ שֶׁבְּשָׂרִי יְהֵא רַק בְּשָׂרִי וְשֶׁנַּפְשִׁי תְּהֵא רַק נַפְשִׁי.

לוֹמַר אֶת הַדָּבָר עַצְמוֹ וְלֹא אֶת הַמִּתְיַמֵּר לִהְיוֹת עַצְמוֹ,

בַּמּוּבָן שֶׁאֶפְשָׁר לָגַעַת בּוֹ יְהֵא רַק לָגַעַת בּוֹ, לְהָרִיחַ אוֹתוֹ יְהֵא רַק לְהָרִיחַ אוֹתוֹ וְלִרְאוֹת אוֹתוֹ יְהֵא רַק לִרְאוֹת אוֹתוֹ, בְּאֶמְצָעוּת הַחְזָרַת הָאוֹר הַפּוֹגֵעַ בּוֹ אֶל עֵינַי. וְעֵינַי תְּהֶינָה רַק עֵינַי. לֹא יוֹתֵר וְלֹא פָּחוֹת.

בַּמּוּבָן שֶׁלֹּא יוֹתֵר יְהֵא רַק לֹא יוֹתֵר.

וְלֹא פָּחוֹת יְהֵא רַק לֹא פָּחוֹת.

לפני שתיגע

בְּסוֹדוֹ הַשָּׁבִיר שֶׁל הַיֹּפִי

עַדֵּן אֶת קְצוֹת אֶצְבְּעוֹת יָדְךָ

עַד לְרַכּוּת תַּלְתַּלֵּי צֶמֶר הַגֶּפֶן

עַד לְדַקּוּת זֹהַר הַמֶּשִׁי

עַד לַמִּרְקָם הַגִּבְעוֹלִי שֶׁל רַקְדָנִית הַבָּלֶט

עַד לְלֹבֶן הַשָּׁד הַמְּפֻיָּס לְאַחַר שֶׁהֵינִיק לָרִאשׁוֹנָה

וְאָז גַּע בִּקְצֵה אֶצְבַּע יָדְךָ נְגִיעָה קַלָּה קְצַרְצָרָה

וּמְשֹׁךְ אוֹתָהּ מִיָּד בַּחֲזָרָה

הִסְתַּכֵּל עַל מָה שֶׁהַיֹּפִי הִטְבִּיעַ בָּהּ

חוּשׁ בָּזֶה אַחַר זֶה אֶת פְּרִיטֵי פְּרָטָיו

זֶה הֲכִי קָרוֹב שֶׁתִּגַּע.