רות אשור – שני שירים

*

שָׁחַטְתִּי שִׁירִים וְקָבַרְתִּי

בְּתִיקִיּוֹת לְלֹא שֵׁם, לֹא הִתְקָרַבְתִּי

הִתְמַזְעַרְתִּי, אָמַרְתִּי

גַּם כָּכָה אֲנִי לֹא מַסְפִּיק טוֹבָה

וְלֹא כָּתַבְתִּי, גַּם כְּשֶׁבָּעֲרָה גָּזַרְתִּי עַל עַצְמִי

שְׁתִיקָה, גָּלוּת, גְּמוּלִי עַל שֶׁגָּזַלְתִּי

הִתַּרְתִּי רַק קְרִיאָה

שִׁירִים שֶׁל אֲחֵרִים

וְשֶׁלְּךָ, וְהִמְתַנְתִּי

עַד תָּבוֹא תְּנוּעָה שׁוֹנָה

וְלֹא אֶכְאַב אֶת שֶׁהַקְרָבָתִי

וְלֹא אֶרְצֶה אֶת שֶׁחָשַׁבְתִּי

שֶׁשֶּׁלִּי

מינרל

מֵי תְּהוֹם מְתוּקִים חִלְחֲלוּ

הֵמֵסּוּ מְלָחִים

צָרְבוּ כִּיבִים בְּבֶטֶן הָאֲדָמָה

סְדָקִים פְּעוּרִים יְשָׁרִים חוֹתְכִים

בְּחַרְסִית הַקָּשָׁה, הַיְּבֵשָׁה

הוֹלְכִים וּמִתְקָעְרִים

עַד קְרִיסָה

בְּלֹעַ הַבּוֹלְעָן אֲנָחְנוּ יוֹשְׁבִים

אַתָּה מְסַפֵּר, בַּחֹרֶף אַתָּה אוֹהֵב

אֶת יָם הַמֶּלַח הַרְבֵּה יוֹתֵר

מַעֲבִיר לִי בַּקְבּוּק

מֵי עֵין גֶּדִי לִשְׁתּוֹת, מַנִּיחַ יָד

אֲנִי מִתְרַכֶּכֶת

אֵיךְ אֶפְשָׁר אַחֶרֶת

אַחֲרֵי כָּל הַמֶּלַח הַזֶּה