שני פוקר – שני שירים

גלגל מזלות

להגר

בְּפִתְחוֹ שֶׁל הַסֵּפֶר, בִּקְצֵה הַדַּף הָעֶלְיוֹן מִשְּׂמֹאל,

כָּתַבְתִּי עֲבוּר מִישֶׁהִי שֶׁאָהַבְתִּי מְאֹד:

"מַזָּלֵךְ מַזָּלִי"

מִיַּד אַחַר כָּךְ הִתְחָרַטְתִּי. כְּתָב יָדִי נָטָה כְּמוֹ מַגְלֵשָׁה

וּמְאֹד רָצִיתִי לִמְחֹק אֶת הַהַקְדָּשָׁה.

נֻקְשׁוּתוֹ שֶׁל הָעֵט נוֹצְקָה בִּי,

הִשְׁתּוֹמַמְתִּי לְנוֹכָח טָעוּת שֶׁל נָגַעְתָּ-נָסַעְתָּ.

אֶפְשָׁרוּתִי לְהַחְזִיר לַסֵּפֶר אֶת זַכּוּתוֹ הָיְתָה אַפְסִית.

הַשְּׁאִיפָה לְהַשִּׁיב עֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ כָּרְכָה אוֹתִי בְּגַעֲגוּעַ

צֵל הַמִּלִּים שֶׁלֹּא הָיוּ נִתָּנוֹת לִמְחִיקָה הִטִּיל עָלַי אֵימָה

וְכֹל נִיסָּיוֹן לְתַקֵּן אֶת הַמַּעֲשֶׂה סִרְבֵּל אֶת קִיּוּמִי

הָיָה לִי מַזָּל שֶׁאַהֲבָתִי

מעשה שהשתבש

שֵׁנָה אֵצֶל הוֹרִים לְאַחַר זְמָן רַב אֵינָהּ יוֹדַעַת לְהָכִיל

מַעֲשֵׂה שֶׁהִשְׁתַּבֵּשׁ

הַתְּהוֹם שֶׁנִּפְעֶרֶת, נִפְעֶרֶת מִן הַבַּיִת

עַד הַשָּׂדוֹת לַגֶּשֶׁר שֶׁמֵּעַל כְּבִישׁ שֵׁשׁ

וּבִמְסִילַּת הָאֲוִיר עָלוּ הַמִּלִּים

כְּאִלּוּ בִּקְּשׁוּ לִפְרֹץ אֶת הַתִּקְרָה.

בֵּין בַּת לְבֵין אָב לְבֵין אֵם לְבֵין בַּת

אֵינְסְפוֹר תְּנוּעוֹת אֶפְשָׁרִיּוֹת עַל הַפְּלָנֵטָה,

אֲבָל הָאַכְזָרִית בְּאֶפְשָׁרוּתָהּ מִכֻּלָּן

הִיא תְּנוּעָה חֲזָרָה.

אָנִי רוֹצָה לוֹמַר לָהּ,

לְזוֹ שֶׁהָיִיתִי בָּרֶגַע הַזֶּה: שַׁנְּסִי אֶת מָתְנַיִךְ

הַרְבֵּה דְּרָכִים נֶחְרַשׁוּ, כְּדֵי שֶׁתַּצְלִיחִי לָצֵאת מִשָּׁם

בְּצוּרָהּ אֱנוֹשִׁית

אֲבָל הַצַּעַר הֵצֵר אוֹתִי

וְהִתְרַחֵב בְּתוֹכִי אַלְפֵי רֶגֶל

לָרֹחַב, לַגֹּבַהּ, לָעֹמֶק

וּמָשַׁךְ וְנִמְשַׁח עָל הַזְּמָן

עַד שֶׁדַּעְתִּי וִתְּרָה לְלִבִּי הַמְּיֻבָּשׁ

וְיָצְאוּ מִמֶּנִּי הַקּוֹלוֹת הָאֵלֶּה

ושָׁחַקְתִּי אֶת דַּוְשַׁת הַגַּז

כָּל אוֹתוֹ זְמַן שֶׁנַּעְתִּי מִן הַחוּץ אֶל הַבַּיִת

וּמִן הַבַּיִת לַחוּץ