ענת שרייבר – שני שירים
*
אֲנִי הָיִיתִי אֶסְתֵּר וְעַכְשָׁיו
לֹא רוּחַ לֹא גּוּף לֹא הוֹזָה בְּהָקִיץ. כָּעֵת
אֲנִי רֵיחוֹת הַמַּדִּים שֶׁפּוֹשֵׁט
בְּנִי בְּסוֹפָ"ש אֲנִי אֵדֵי גִּיהוּץ הַקְּמָטִים
אֲנִי עִקְּבוֹת רַגְלֵינוּ בַּחוֹל שֶׁהַיָּם כִּסָּה אֶתְמוֹל
אֲנִי הַמֶּלַח
בְּטִפַּת הָעַיִן שֶׁל הַבַּעַל שֶׁצָּנַח
לִישֹׁן עַל סַפַּת הַסָּלוֹן. זֹאת אֲנִי גַּם
חָתוּל מִצְטַמְרֵר בַּחֲלוֹם
פִּנַּת הַשְּׂמִיכָה שֶׁנָּפְלָה
לָרִצְפָּה
זֹאת אֲנִי
הַיָּד הַחַמָּה.
*
פִּתְחִי הַכֹּל;
הַצִיתִי אֶת הָאֵשׁ מִתּוֹךְ פִּקְעֵי הֶעָלִים
הַצִיפִי אֶת שְׁקִיפוּת הַתָּמִיד שֶׁל הָאוֹר
וְהַנִּיחִי לְמַרְאַת הַבְּדֹלַח לְהִתְפַּזֵּר לִרְסִיסִים
הִנֵּה אַתְּ וַאֲנִי
עֵינַיִךְ צְרוּבוֹת בִּי
מָה תִּרְצִי שֶׁאֹמַר?
אֲנִי מוּקַעַת מִתּוֹךְ הַיֵּש
זְרוּקָה לָנֶצַח מִתּוֹךְ הַלֶּהָבָה
הִבְהוּבֵי הֵעָדְרוּתֵךְ מְרַצְּדִים
גֵּוֵךְ קָמֵל בִּי
בַּדֹּפֶן
תִּשְׁמְעִי אֶת צְלִיל
הַפֶּה הַמְּשֻׁתָּק
הֵד הָאַיִן
מִתְיַבֶּשֶׁת כְּגוֹזָל
בַּשֶּׁמֶשׁ הַחֲרֵבָה.