צילה זן בר-צור – שלושה שירים

פרי ירוק על עץ השקד

אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי יַלְדָּה

וְגוּפִי כִּפְרִי הַשָּׁקֵד הַיָּרֹק.

רְאוּ אֶת אִמִּי מְכַסָּה אוֹתִי בְּמַחְצֶלֶת

וְשָׁרָה שִׁיר עֶרֶשׂ מָתוֹק לֶאֱלֹהִים

הַגָּדֵל כְּעֵץ זָקֵן אֶל מוּל חַלּוֹנָהּ.

אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי אִשָּׁה צְעִירָה

וְאַגָּנִי חוֹשֵׁק בַּנָּהָר וּבַגֶּבֶר הֶעָרֹם

הָרוֹחֵץ בּוֹ. רְאוּ אֶת בִּרְכֶּיהָ הַכּוֹאֲבוֹת שֶׁל אִמִּי,

הָרוֹכֶנֶת עַל שְׁטִיחַ הַתְּפִלָּה

וּפוֹלָה אֶת הַצַּעַר שֶׁדָּבַק בְּעַצְמוֹתֶיהָ.

אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי אִשָּׁה יוֹלֶדֶת

וְסִימָנֵי הַיָּרֵחַ מְפַלְּסִים שְׁבִיל בְּבִטְנִי הָרֵיקָה.

רְאוּ אֶת סִיר הַבִּשּׁוּל הַמָּלֵא בְּגֶשֶׁם גַּם בְּשָׁנִים שְׁחוּנוֹת,

וְאֶת אִמִּי מְלַקֶּטֶת מִבֵּין קִמְטֵי הָאֲדָמָה שֹׁרָשִׁים וּמְבַשֶּׁלֶת אֱמוּנוֹת.

אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי אִשָּׁה זְקֵנָה

הַקּוֹרַעַת דַּפִּים מִסִּפְרֵי שִׁירָה, מְגַלְגֶּלֶת בָּהֶם אֱגוֹז מוּסְקָט וּמְעַשֶּׁנֶת.

רְאוּ אוֹתִי חוֹלֶמֶת אֶת אִמִּי מַפְרִיחָה טַבָּעוֹת עָשָׁן מְהַטַּנְדוּר, רוֹדָה לֶחֶם

וְקוֹרֵאת לָנוּ: "הוֹ צִפֳּרִים, הוֹ אַנָאר יַלְדָּתִי, בּוֹאוּ לְהָרִיחַ עֵצִים חוֹלְמִים. מָחָר

הֵם יִצְמְחוּ שׁוּב וִיסַמְּנוּ לָנוּ אֶת הָאָבִיב וְהַסְּתָו. בּוֹאוּ, אַל תִּשְׁכְּחוּ אוֹתִי.

מִכֵּיוָן שֶׁהַסְּתָו פָּשָׁה בְּעַצְמוֹתָי, אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת מִכָּאן.

רְאוּ אוֹתִי קוֹרֵאת לַצִּפֳּרִים, מְטַפֶּסֶת עַל עֵץ חוֹלֵם,

וּפוֹגֶשֶׁת בְּאִמִּי כְּבַאֲרֶשֶׁת פָּנֶיהָ שֶׁל בִּתִּי.

שָׁרָה לָהּ שִׁיר עֶרֶשׂ, בּוֹכָה וְצוֹחֶקֶת

וְשָׁבָה לִהְיוֹת כִּפְרִי יָרֹק עַל עֵץ הַשָּׁקֵד.

ציפורים מן המדבר

אִם תַּפְסִיק לְהָבִיא לִי

צִפֳּרִים מִן הַמִּדְבָּר, אָמוּת.

אֲנִי רוֹקֶמֶת מֵהֶן אֶת מַלְבּוּשׁ דַּלּוּתִי

לַיָּמִים שֶׁעוֹד אֲחַפֵּשׂ

אַחַר אֱלֹהַי.

שְׂדוֹת הַחִטָּה הֵם בֵּיתִי,

הַשָּׁמַיִם הֵם אָבִי וְהָאַיָּלוֹת אִמָּהוֹתַי.

יֵשׁ רֶגַע בּוֹ הָעֲשָׂבִים הַשּׁוֹטִים

מְסַמְּנִים לִי דֶּרֶךְ פְּרִידָה עַד אֵלֶיךָ.

אַתָּה חוֹשֵׁב עָלַי?

אֲנִי רוֹאָה בַּשָּׁמַיִם עִקְבוֹת נֶעֱלָמוֹת,

שֶׁלְּךָ? שֶׁלִּי? שֶׁל הַצִּפֳּרִים?

אִם תַּפְסִיק לְהָבִיא לִי

צִפֳּרִים מִן הַמִּדְבָּר, אָמוּת.

אוֹ אָז אֵלֵךְ עְרֹמָה

עַד אֵלַי.

חיי אהבה

חַיֵּי הָאַהֲבָה שֶׁלִּי

הֵם פָּסוּק בְּסֵפֶר הַתְּפִלָּה עָלָיו כָּרְעָה סָבָתִי

לָלֶדֶת אֶת הַצִּפּוֹר הָרִאשׁוֹנָה בַּמַּסָּע שֶׁלִּי.

הַגַּן הָיָה אָז בָּשֵׁל בְּפֵרוֹת אֲבוּדִים

אֵינִי יוֹדַעַת אִם שָׁמַעְתָּ אֶת בִּכְיוֹ

שֶׁל גּוּפִי. לְאֵיבָר אֶחָד קָרָאתִי

גַּעְגּוּעַ.

חַיֵּי הָאַהֲבָה שֶׁלִּי

הֵם פָּסוּק שַׁלֶּכֶת בְּסֵפֶר שִׁירָתְךָ

הַנּוֹפֵל עַל הַיַּעַר בְּלֵיל יָרֵחַ מַחְסִיר.

אֶתְמוֹל הָיִיתִי נִצָּן יָרֹק וְאַתָּה הַגֶּשֶׁם

הַמְּחַזֵּר אַחֲרַי. מָחָר אֶהְיֶה דֹּק שֶׁל סְתָו

בַּמַּחְשָׁבָה שֶׁלְּךָ.

חַיֵּי הָאַהֲבָה שֶׁלִּי

הֵם פָּסוּק בְּסֵפֶר הַחַיִּים וְהַמֵּתִים שֶׁל אֱלֹהַי

אֲנִי מְעַשֶּׁנֶת עֵץ שָׁלֵם שֶׁל חוּשִׁים נִבְעַרִים

וּבוֹרֵאת אוֹתְךָ מֵעֶצֶם אָבְדָנִי.

אֲנִי לִכְשֶׁעַצְמִי כּוֹפֶרֶת בַּקֹּר

וּמְהַלֶּכֶת עְרֹמָה בַּגַּן.

אִם תִרְאֵנִי, קְרָא בִּשְׁמִי,

אָנָאר.