ראיון עם המשוררת ריקי דסקל
ריקי דסקל, משוררת ילידת חיפה, פרסמה שישה ספרי שירה, האחרון נקרא "כמות שהוא" (עם עובד,2016). אחדים משיריה הולחנו בידי יסמין אבן, נגה אשד ושלמה גרוניך. זכתה בפרס אגודת הסופרים ופרס אקו"ם על שירתה.
פעילה בתחום התיאטרון, בעבר, הייתה שחקנית בתיאטראות כמו הבימה ותיאטרון חיפה ולימדה מספר שנים בבית הספר למשחק "בית צבי" ובאוניברסיטת חיפה. כיום מלמדת בבית הספר לתיאטרון של סמינר הקיבוצים ובבית הספר לביטוי יצירתי "הדרך". דסקל נשואה, אם לארבעה וסבתא לארבעה ומתגוררת עם משפחתה באזור המרכז.
מתי התחלת לכתוב שירה?
מנעורי קראתי ואהבתי שירה, התחלתי לכתוב מאמצע שנות העשרים שלי עמוק למגירה.
מה מניע אותך לכתיבה?
אני כותבת כדי לזקק באמצעות השפה חוויה, רגש או מחשבה המציפים אותי והם חפצים להיזכר. הזיכרון שקרן, השירים לא.
האם יש לך הרגלי כתיבה, למשל כתיבה בשעות או ימים מסוימים?
אני לא דוחקת את השירה אלא מנסה לאפשר אותה, אני זקוקה לשקט ולמידה מסוימת של בדידות.
ספר השירה האחרון שקראת ואהבת.
לאחרונה קראתי שני ספרים בעת ובעונה אחת, שונים מאד באורך הנשימה הפואטית שלהם, אך קרובים בנושאיהם. את שניהם אני אוהבת ומחבקת: "צבאים" האינטלקטואלי והמסעיר של יהודית אוריה, ו"להיות יש בעולם" הלירי והעצוב מאד של עפרה קליגר.
במשפט אחד, מהי שירה עבורך?
שירה עבורי היא לכתוב את מה שאין לו שם.
משורר/ת שהלך לעולמו והיית שמחה לשבת איתו על כוס קפה, ומדוע?
אני לא יודעת אם על כוס קפה, אבל בטח על כוס תה רוסי ורותח הייתי מתרגשת לשבת עם המשוררת הנוצריה הפרבוסלבית שהלכה לעולמה ב-1949 ושקשרה את חייה ביהדות ובארץ. הביוגרפיה שלה והאישיות העולה ממנה מושכות ומסקרנות אותי מאד. זאת המשוררת אלישבע. וכשאני כותבת "המשוררת אלישבע" עולה לנגד עיניי דמותה של משוררת אחרת, נפש מקסימה שמתה בדמי ימיה ב-2004, אלישבע גרינבאום. אני בטוחה שאלישבע היתה מסכימה למפגש המשולש...
מהו מקור שם ספר שירייך האחרון - "כמות שהוא"?
השירים ב"כמות שהוא" נכתבו בארבע השנים האחרונות ורובם עוסקים בפרידות מאנשים קרובים ואהובים. השירים ישירים וגרומים, חושפים את הוויתי כמות שהיא. מעבר לכך צירוף העיצוריםמ ת
הוא אחד הצירופים הנפוצים ביותר בעברית ושירי הספר משתמשים בזה ונותנים לכך ביטוי.
בנוסף לכתיבה, את גם עוסקת בתיאטרון. האם וכיצד העיסוק בתחום זה משפיע על שירתך?
אני חושבת שלעיסוק שלי בתיאטרון השפעה רבה על כתיבתי. למשל, רבים משיריי עוסקים בדמויות, וכדרך השחקנים משתדלת לא להיות שיפוטית ומזדחלת בקלות לתוך עורן. אני גם חושבת שיש לי נטייה לכתיבה דיאלוגית / מונולוגית ועיסוק בפרטים, בקטנות. לדאבוני אני רואה בקטנות את העיקר.
אשמח לשמוע סיפור מעניין העומד מאחורי שיר שלך.
אם בענייני תיאטרון מדברים אני נזכרת בשיר "דמעתה של אתי גרוטס" (מתוך "כמות שהוא", עמ' 69) שנכתב לפני כארבע שנים. הלכתי ללוויה של שחקנית שהכרתי לפני שנים רבות. שיחקנו יחד על אותה במה, חיבבתי אותה מאד, אך לא שמרנו על קשר והרגשתי צורך ללוות אותה בדרכה האחרונה.
שם הבנתי באופן מוחשי ביותר את מה שהפך לקלישאה האלמותית שטבע שייקספיר על עולם התיאטרון מתוך "כטוב בעיניכם": "כל העולם במה", גם באולם ההספדים....ושמסתיים בתרגומה של לאה גולדברג כך (גם איתה הייתי שמחה לשבת על קפה וסיגריה):
"ומעמד אחרון, הוא המסיים
את זו העלילה המוזרה:
ילדות שנייה ושכחה גמורה –
בלא שן, בלא עין, בלא טעם, בלא כלום"....
דמעתה של אתי גרוֹטס
בִּרְכֵּי הַבָּנוֹת רָעֲדוּ, הַנֶּכֶד הֵסֵב פָּנָיו
הַכּוֹכָבִים שִׂחְקְקוּ לְיַד הָאִישׁ עִם הָאֵת בַּיָּד.
הַפּוֹעֶלֶת הַשְּׁחֹרָה שֶׁל הַתֵּאַטְרוֹן
סוֹפְסוֹף בְּתַפְקִיד רָאשִׁי
מְכֻסָּה עַל מִזְבַּח אֶבֶן
פְּטוּרָה מֵאֵין תַּפְקִידִים קְטַנִּים
שֶׁל שׁוּרוֹת חֲלוּלוֹת וּצְחוֹקִים מְעֻשִּׂים
מִצַּעֲדֵי רִקּוּד קַלִּים שֶׁל לֵב כָּבֵד
מֵהֶסְתֵּר פָּנִים
מִקַּו אִפּוּר נִמְחָק בְּאֶצְבַּע לַחָה
מִדְּחִיסַת מִכְסֵה לֵיצָנִית עַל
זִכָּרוֹן וְיַלְדוּת הַמְּאַיְּמִים לִפְרֹץ
כְּבִיּוּב עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו.
וּבְסוֹף הַגְּרוֹטֶסְקָה הַזּוֹ
נִבְלְעָה דִּמְעָה בִּגְרוֹנָהּ שֶׁל
אֶתִי גְּרוֹטְס
רָאִיתִי.
ציטוט משיר שלך המשקף את מצב רוחך בימים אלה.
רִבְקָה'לֶה
הֲתוּכְלִי לְצַיֵּר לִי אֶת מָה שֶׁהָיִינוּ
יְלָדוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל נִצּוֹלִים
שיר של ריקי מתוך "הכח המדמה" (עם עובד, 2012):
חֶסֶד
הַחוֹל הוּא פֶּלֶא
בְּרַגְלַיִם מְשֻׂכָּלוֹת אֲנִי יוֹשֶׁבֶת עָלָיו.
מוּל עֵינַי, אֶצְבַּע אֱלֹהִים מְשַׁלְשֶׁלֶת
מַטְבֵּעַ זָהָב נוֹסָף לְקֻפַּת הַזְּמַן.
לוּ הֵעַזְתָּ לִהְיוֹת שֶׁמֶשׁ
לוּ הֵעַזְתִּי אֲנִי לִהְיוֹת יָם
הָיִינוּ זוֹכִים בְּרֶגַע אֶחָד שָׁלֵם שֶׁל
שִׁכְחָה.
כתובת הפייסבוק של ריקי:
צילום התמונה של ריקי: צביה פרידמן.