אורן אדם ולירון אוחיון

אורן אדם – שני שירים

שִכחה

סוּפָה גְּדוֹלָה עָבְרָה בַּקִּבּוּץ

סוּפָה שְׁקֵטָה, מְשַׁכֶּכֶת

וַאֲנִי הָיִיתִי בַּבַּיִת.

קַו הַזְּמַן שֶׁלִּי הִצְטַמְצֵם.

בַּחוּץ, בֵּינְתַיִם, הַכֹּל הִשְׁתַּנָּה –

הַמַּטָּעִים הֻשְׁלְכוּ לַקָּצֶה הַצְּפוֹנִי

אֵיפֹה שֶׁהָיְתָה הַבְּרֵכָה

וְהָרֶפֶת הֻשְׁלְכָה הַרְחֵק לְעֵבֶר הַגְּבָעוֹת הָאֲפֵלוֹת,

הַכֹּל נִשְׁכָּח, נִשְׁכָּח.

לְמָחֳרָת הִתְאַסְפוּ אֲנָשִׁים בַּחֲדַר-הָאֹכֶל

כְּמוֹ בַּיּוֹם הַהוּא שֶׁל הַשְּׂרֵפָה בַּכַּרְמֶל,

הֵם לָחֲשׁוּ מִלִּים וְשֵׁמוֹת לְלֹא בַּיִת

וְאָמְרוּ כִּי שָׁכְחוּ, וְשָׁכְחוּ כִּי אָמְרוּ,

נֵר אֶחָד דָּלַק בַּיּוֹם הַזֶּה

וְרַק בִּזְכוּתוֹ אֲנִי עֲדַיִן

זוֹכֵר אֶת הַכֹּל.

לילה קר

מָה שֶׁחוֹלֵף מִחוּץ לַחֶדֶר –

רוּחוֹת לְלֹא כִּוּוּן

בָּרוֹת אֵין-דַּעַת

הָרַחַשׁ הַכָּסוּף

נְהַר אֲוִיר זוֹרֵם

לְפֶתַע מִתְעוֹרֵר קֶסֶם

עָצוּר בְּתוֹךְ הַתְּמוּנָה הַכּוֹלֶלֶת

וְכָל הַמִּתְקַיֵּם בָּהּ צָמֵא לַחַיִּים שֶׁמֵּעֵבֶר לָהּ.

עָצוּב לִהְיוֹת רוּחַ

בְּשָׂדוֹת רְחוֹקִים אֲפֹרִים וְרֵיקִים

הֵיכָן שֶׁאֵין לַיְלָה, אֵין טַל וּמָטָר

רַק עַיִן פְּקוּחָה שֶׁל רָקִיעַ

וּמָה שֶׁנּוֹתֵן בְּךָ אֵשׁ

הוּא הַהֶבֶל

בִּשְׂדֵה הַקּוֹצִים.

נִלְכֶּדֶת הָרוּחַ בִּסְבַךְ הַתּוֹדָעָה

כְּמוֹ בְּלוֹכֵד חֲלוֹמוֹת - גְּדוֹלָה

וּכְמוֹ לֹא קַיֶּמֶת, לֹא קַיֶּמֶת.

מָה שֶׁחוֹלֵף מִחוּץ לַכְּתָלִים

נוֹדֵד לְאֵי שָׁם

אֶל חַיִּים מְלוֹא-הַזָּהָב.

לירון אוחיון - שני שירים

ואולי בעצם

אֲנִי אַמְשִׁיךְ לָבוֹא אַחַת לִשְׁבוּעַיִם

אֶסְרֹק אֶת פָּנַיִךְ לִרְאוֹת מָה חָרַץ בָּךְ הַזְּמַן

תּוֹהָה מָתַי יִמְצָא דַּרְכּוֹ אֶל מִצְחִי

אַתְּ תִּפְרְקִי כִּבְדֶרֶךְ אַגַּב אֶת כָּל מָה שֶׁאָגַרְתְּ

מֵהַפַּעַם שֶׁעָבְרָה.

נְסַיֵּם בַּמוֹרְס הַקָּבוּעַ

מִצְמוּץ קָצָר, הוֹרָדַת סַנְטֵר, מִצְמוּץ מְמֻשָּׁךְ

שֶׁאוֹמֵר בִּשְׂפָתֵנוּ, אַף מִלָּה לְאַבָּא

בִּזְמַן שֶׁהוּא יִכָּנֵס בַּדֶּלֶת.

אוּלַי בְּעֶצֶם דָּבָר לֹא יִשְׁתַּנֶּה

רַק הַזְּמַן, כְּמוֹ הָרֹטֶב שֶׁל הַדָּג

זוֹלֵג בֵּין אֶצְבְּעוֹתֵינוּ

וְהַמַּחְשָׁבָה מִתְגַנֶּבֶת

מִי יֵלֵךְ קֹדֶם.

*

אֲנִי אֲנָפָה אֲפֹרָה בִּנְדוּדֶיהָ

וְהִיא עֲסוּקָה בִּשְׂרוֹכֵי נַעֲלֶיהָ

קוֹרֵאת לִי הַנְמִיכִי טוּס,

שִׁמְטִי כְּנָפַיִךְ ,הַצְמִידִי

רַגְלַיִךְ, מִצְאִי

מָקוֹם קִנּוּן רָאוּי

לוּ רַק הָיְתָה מְרִימָה רֹאשָׁהּ

לְחָפְּשֵׂנִי מְאֻשֶּׁרֶת בִּמְעוּפִי.