איתי עקירב – שלושה שירים

בן־סירה

וְכָעֵת זִכְרוֹנִי דּוֹפֵק וְנִפְרָק כְּמוֹ מְשֻׁגָּע עַל דֶּלֶת | הַבַּיִת | עַל הַמָּקוֹם שֶׁכְּבָר אֵין לוֹ שֵׁם | עָלוּם־הוּא | כְּאִלּוּ שָׁכַח אֶת הַלֵּילוֹת | בָּהֶם לָחַשְׁתִּי לְקִירוֹתָיו הַקַמְּאִיִים | שִׁיר־עֶרֶשׂ קָטָן וְסַהֲרוּרִי | וְלָגַמְנוּ שְׁנֵינוּ מֵחֵלֶב־הַלַּיְלָה | כְּאִלּוּ לֹא יָדַעְנוּ מֵאוֹתָהּ רִצְפָּה | מַטָּה־לִנְפֹל | ומֵאוֹתוֹ נוֹף | שָׁדוּד וְאַרְעִי | וְאוּלַי הַבַּיִת עַל־כֹּל קִירוֹתָיו וְנַפְשׁוֹ | הוּא לֹא הַזִּכָּרוֹן כְּמַשְׁמָעוֹ | אֶלָּא דֹּאַר־בַּקְבּוּק | לְפוֹשֵׁט־יַד |

כרית

הַקַּיִץ חָלַף, אַחֲרָיו הַחֹרֶף, ודָבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה. וְאַתְּ, אַתְּ עֲדַיִן הוֹלֶכֶת בְּאוֹתָם רְחוֹבוֹת חַסְרֵי מַבָּע? מְחַפֶּשֶׂת אַחַר מַשְׁמָעוּת? אַחַר פַּת אֲדָמָה שֶׁהַיָּם עָזַב? חוֹלֶפֶת עַל פָּנַי בַּשּׁוּק מִבְּלִי מֵשִׂים, בְּלֹא מוּדָע כְּשֶׁאַתְּ שׁוּב קוֹנָה פֵּרוֹת בְּשֵׁלִים מִדַּי. הַמִּכְתָּבִים שֶׁכָּתַבְתִּי לָךְ נוֹתְרוּ בִּמְקוֹמָם, מְיֻתָּמִים בַּמְּגֵרָה. וְהַמִּלִּים הָפְכוּ לְכֶתֶם. וְרַק הַשְּׁתִיקָה נוֹתְרָה בְּעֵינָהּ. תֵּדְעִי שֶׁאֲנִי עֲדַיִן מְחַפֵּשׂ אוֹתָךְ בֵּינוֹת אֲנָשִׁים, בָּעֵינַיִם. כַּאֲשֶׁר רוּחַ בָּאָה מֵהַדֶּלֶת. בָּאוֹר הַפָּרִיךְ שֶׁל הַבֹּקֶר. בְּכִימָה וְעָשׁ וּכְסִיל. בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, אֲנִי שׁוֹכֵחַ לִשְׁכֹּחַ אוֹתָךְ. תַּגִּידִי, אֲנִי עוֹד נוֹכָח שָׁם עַל הַמַּדָּף הַמְּאֻבָּק בֵּין עֲרֵמוֹת הַסְּפָרִים שֶׁלֹּא קָרָאת? וְאוּלַי בִּפְנֵי יָּרֵחַ מָלֵא בִּשְׁמֵי אַחַר צָּהֳרַיִם? אוֹ שֶׁמָּא אֵד מַבְלִיחַ אֶל הַתּוֹדָעָה וְנֶעְלַם. הַאִם אַתְּ זוֹכֶרֶת? וְאִם כֵּן, מָה? תַּגִּידִי מַשֶׁהוּ. רֶגַע לִפְנֵי הַנְּטִישָׁה שֶׁמִּמֶּנָּה נִשְׁמַט הֹוֶה הַזְּמַן. רֶגַע לִפְנֵי בּוֹא הַגֵּאוּת.

בחצר האחורית

בְּתוֹךְ רֶחֶם בֵּית הֶעָלְמִין שֶׁלִּי, לְצַד עֵץ הַחֻשְׁחָשׁ (שֶׁפְּרִיוֹ פְּרִי־לָעֵינַיִם) וְשָׁנִים עָמַד שָׁם, מְמֻשְׁמָע, מְלַכְלֵךְ רַק אֶת הַנַּחֲלָה שֶׁבָּהּ קָבַרְתִּי אֶת כַּלְבִּי נָדָב וְאֶת הַפְּרָגִים הָאֲדֻמִּים וְהַגֵּאִים שֶׁל אִמָּא, עָמַדְתִּי עַל מִשְׁמֶרֶת הָחַיִּים.

וְהַזְּבוּבִים הָיוּ אוֹכְלִים מִמֶּנִּי עוֹר וַאֲנִי הָיִיתִי אוֹכֵל שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל עוֹף־צִפֳּרִים נוֹדְדוֹת. וּכְשָׂבַעְתִּי, שָׁתַלְתִּי אֶת הַעֲצָמוֹת שֶׁלָּהֶן וְאֶת הַמִינִיּוּת שֶׁלִּי בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה הַיְּבֵשָׁה, וְאֶת הַבָּשָׂר הָעֹדֶף הָיִיתִי מַשְׁאִיר לָעוֹרְבִים וְלַחֲתוּלִים שֶׁיֹּאכְלוּ. וְהַבַּיִת, כָּרַע תַּחַת עֲצְמוֹתָיו, הִרְכִּין רֹאשׁ עָלֵינוּ.

נֶהֱדָר וְעָלוּם הָיָה אוֹתוֹ הָעוֹלָם. וּמָה בִּקַּשְׁתִּי לְגַלּוֹת? קְצָת מִסּוֹד הַקּוֹצִים הַקָּשִׁים וְסוֹד עֲמִידָתָם הָאֵיתָנָה בַּשֶּׁמֶשׁ.

הרשמה

הירשמו לקבלת עדכונים ישירות לאימייל 

© כל הזכויות שמורות למחברים/ות

עיצוב ובניית אתר wixer.co.il