אלינור יוסף – שלושה שירים

פגיעה זמנית

כָּל לַיְלָה

אַתְּ פּוֹרֶשֶׂת מֵעָלַיִךְ מַרְבָד עִם כּוֹכָבִים.

הַגַּב הַמְּיֻזָּע כְּמוֹ מְנַסֶּה לִפְלֹט אֶת מַרְאוֹת הַיּוֹם,

נִדְבָּק לַחוֹל שֶׁהִסְפִּיק לְהִתְקָרֵר.

הַשֶּׁמֶשׁ נָפְלָה אֶל מֵאֲחוֹרֵי הָהָר

הַשָּׁחֹר.

אַתְּ בַּמַּאְדִּים עַכְשָׁו

גָּלַקְסְיוֹת נִפְגָּשׁוֹת

לִנְקֻדָּה אַחַת בַּזְּמַן.

שֹׁבֶל שֶׁל אָבָק כְּמוֹ מְסַמֵּן אֶת הַבֹּקֶר שֶׁעוֹד רֶגַע

יִפְצַע אֶת רַגְלַיִךְ.

הֲרֵי אֶפְשָׁר לְהִתְרַגֵּל לִצְעֹד בַּמִּדְבָּר.

אָז לָמָּה אַתְּ רַק עוֹשָׂה בִּכְאִלּוּ?

*

בַּחֲלוֹמוֹת שֶׁל אֶמְצַע הַלַּיְלָה,

אֲנִי מְלַפֶּפֶת אֶת עַצְמִי בְּחוּטִים

מְשַׂחֶקֶת עִם הָעוֹלָם מַחְבּוֹאִים.

בְּתוֹכִי עוֹצֶמֶת עֵינַיִם,

וּמַמְשִׁיכָה לְגַלּוֹת

סְדָקִים.

*

בַּיָּם.

הֱיִיתֶם לְבַד?

כֵּן, לְבַד.

רַק שְׁנֵיכֶם?

רַק.

וּמָה עֲשִׂיתֶם?

שָׁכַבְנוּ עַל הַגַּב.

זֹאת אוֹמֶרֶת

אֲנִי שָׁכַבְתִּי עַל הַגַּב,

נִדְבַּקְתִּי לְגִבְעַת הַחוֹל.

הִיא הָיְתָה רַכָּה כְּמוֹ כְּתֹנֶת לַיְלָה לְבָנָה.

טַעַם שֶׁל מֶלַח וְיַיִן לָבָן נִכְנַס לִי לַפֶּה.

זֶה הָיָה כָּבֵד, וְהַנְּשִׁימָה נֶעֶתְקָה.

יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי לְבַד, זֹאת אוֹמֶרֶת

הִרְגַּשְׁתִּי לְבַד.

רַק לָבָן זָהַר בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה.

יָרֵחַ, פַּס קֶצֶף וְעֵינַיִם.