נועם ויסמן – שיר

זעקה

כְּשֶׁהַחַיִּים נִרְאִים כְּרֶצֶף טָעֻיּוֹת בִּלְתִּי פּוֹסֵק, תּוֹפֵחַ,

עֲנָפָיו שֶׁל עֵץ נִטַּע לֹא בִּמְקוֹמוֹ

וְאַתָּה בְּצַמַּרְתּוֹ,

אֲנָשִׁים אֵינָם רוֹאִים אוֹ שׁוֹמְעִים

לָרֹב אֲפִלּוּ מִסְתַּכְּלִים אוֹ מַקְשִׁיבִים

עַל פְּנֵי הַמַּיִם מְרַחֵף בּוֹדֵד הַתֹּם

בָּעֶצֶב הֶעָדִין שֶׁמְּלַוֶּה שִׁירֵי יַלְדּוּת יְשָׁנִים

אִם הָיוּ אֲהוּבִים גַּם אִם לָאו

עֲפִיפוֹנִים צִבְעוֹנִיִּים מֵעַל הַחוֹף

כְּתוֹבוֹת וְאַרְמוֹנוֹת בַּחוֹל,

חָשׁוּב תָּמִיד לְדַיֵּק עַכְשָׁו:

מַרְבִּית הַדְּבָרִים נִשְׁאָרִים בַּמָּקוֹם בּוֹ הוּנְחוּ

גַּם מַרְבִּית בְּנֵי הָאָדָם

עַד שֶׁפִּתְאֹם אַתָּה מִתְבַּשֵּׂר עַל מוֹתָם

כַּמָּה נָדִיר לָדַעַת זֶהוּ הַמִּפְגָּשׁ הָאַחֲרוֹן.

רַבִּים כָּל-כָּךְ תְּקוּעִים בְּיַחַד

מִתְנַהֲגִים לְפִי גִּילָם

וּמְסַפְּחִים בִּלְשׁוֹן עָבָר תְּכוּנוֹת וַאֲהָבוֹת

שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הִתְקַיְּמוּ

בִּכְלָל אוֹ כַּהֲוָיָתָן,

יֵשׁ שֶׁהוֹפֵךְ הַיֵּאוּשׁ הַשָּׁקֵט לִצְרָחָה

כִּי שָׁכְחוּ מִזְּמַן אֶת הַהֶבְדֵּל בֵּין צְרָחָה וּזְעָקָה

בֵּין אָנֹכִיּוּתָהּ שֶׁל אִמָּא עִם תִּינוֹק בַּעֲגָלָה וְאַהֲבַת אֵם

אַהֲבַת-אֱמֶת.

הַחֲתוּלִים חוֹקְרִים וּמְיַקְּרִים אֶת הַשַּׁמֶּנֶת

בֵּינוֹת הָאֲטוּמִים וְהַשְּׁקוּפִים חַיִּים גַּם בְּנֵי אָדָם

כְּמוֹ דִּמְעָה שֶׁנִּקְלְעָה לְעֶרֶב יוֹם הָעַצְמָאוּת

בְּנֵי אָדָם הִנָּם הַדִּיאָלוֹג בּוֹ הֵם שְׁרוּיִים

מְקוֹר הַשְּׁאִיפוֹת הַכְּמוּסוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת

כְּמוֹ בִּסְטַלְקֶר שֶׁל טַרְקוֹבְסְקִי

(קָרָאתִי שֶׁכָּל פְרֵיים מִמֶּנּוּ צָרוּב עַל הָרִשְׁתִּית שֶׁל קֵייט בְּלַנְשֶׁט

מֵאָז אֲנִי מַעֲרִיךְ אוֹתָהּ יוֹתֵר

אֲבָל זֶה סִפּוּר אַחֵר

אוֹ שֶׁמָא לֹא?).

פְּעָמִים צוֹרֶמֶת שִׁירַת הַצִּפֳּרִים

פְּעָמִים תִּצְטַמְרֵר מִצְּרָצָרִים

צֵרוּף מְצָרִים

אוֹ לַיְלָה עָנֹג.

אֲנִי רוֹאֶה בִּבְהִירוּת מְקוֹמוֹת וְאֵרוּעִים יְשָׁנִים בִּשְׁלֵמוּתָם

אֲבָל אֵינִי זוֹכֵר בָּהֶם אוֹתִי

אֵינִי יָכוֹל אֲפִלּוּ לְדַמְיֵן אוֹ לְהָבִין

מִי הָיִיתִי? זֶה אֲנִי?

לִנְסֹעַ וְלִנְסֹעַ, רַק לֹא הָלוֹךְ וָשׁוֹב,

בִּבְדִידוּתָם שֶׁל תַּמֵּי הַלֵּבָב

נִפְגָּשִׁים שִׁבְרֵי שִׁירִים וּמִתְמַזְּגִים לִזְעָקָה

לֹא אָדוֹן וְלֹא עֶבֶד

לֹא הֲכִי, לֹא פָּחוֹת, לֹא יוֹתֵר -

אַהֲבַת-עוֹלָם.