קארינה ס. לינצקי – שני שירים

תרשה לי להגר אליך

תַּרְשֶׁה לִי לְהַגֵּר אֵלֶיךָ,

אֶל רֵיחַ הַגּוּף שֶׁלְּךָ

אֶל נְדִיבוּת נְשִׁיקוֹתֶיךָ עַל עוֹרִי,

בְּמַסָּע אֵין סוֹפִי

אֶל הַיּוֹם הֶחָרְפִּי

בְּעִיר יַלְדוּתִי.

תַּרְשֶׁה לִי לְהַגֵּר אֵלֶיךָ,

אֶל מִצְלוֹל קוֹלְךָ

אֶל קֶצֶב נְשִׁימוֹתֶיךָ,

בְּדֶרֶךְ מִתְעַקֶּלֶת

בָּהּ עֲדַיִן סוֹחֶבֶת

מִזְוָדוֹת לְלֹא תּוֹחֶלֶת,

יָם שָׁחֹר וּשְׁמֵי תְּכֵלֶת.

תַּרְשֶׁה לִי לְהַגֵּר אֵלֶיךָ,

דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר הַתְּשִׁיעִי בַּעֲלִיָּה לַמָּטוֹס

לֹא יִהְיֶה מָנוֹס

מִנְּשִׁיקַת פְּרֵדָה,

עֲשֵׂה עִם לִבִּי חֶסֶד

הֲשָׁבַת אֲבֵדָה.

תַּרְשֶׁה לִי לְהַגֵּר אֵלֶיךָ,

דֶּרֶךְ עֶמְדַּת בַּקָּרַת הַגְּבוּלוֹת

בָּהּ אַף דַּרְכּוֹן אֵינֶנּוּ תָּקֵף,

הַגַּעְגּוּעַ יִזְדַּקֵּף

יַעֲמֹד עַל בְּהוֹנוֹתָיו,

יִדְרֹשׁ מִמֶּנִּי לְהִשָּׁאֵר

הַגַּעְגּוּעַ

לֹא יוֹדֵעַ לְהַגֵּר.

בפתיחת תיק

בִּפְתִיחַת תִּיק עֲבוּר הֲלִיכֵי הַגִּיּוּר הִתְבַּקַּשְׁתִּי,

לְהוֹכִיחַ אֶזְרָחוּתִי

בִּסְעִיף עַדְכָּנִי

אֶת כָּל שִׁירֵי בְּדִידוּתִי

לְסַכֵּם בְּתַמְצִית רִשּׁוּם

שֶׁשׁוּרוֹתֶיהָ רֵיקוֹת לְהַחְרִיד,

בְּעֵינוֹ שֶׁל פָּקִיד

קַפְּדָן

נִפְעֲרוּ מֵצָרֵי טִירָן

כְּשֶׁלְּאֹם אִמִּי

בּוֹעֵר בְּדָמִי.