תום הדני נוה – שיר
*
הָאָב מְחַבֵּק אֶת בְּנוֹ הַתִּינוֹק.
קַלִּים כְּרוּחַ,
הֵם קוֹפְצִים עַל כַּדּוּר הִתְעַמְּלוּת
מֵעַל כַּדּוּר הָעוֹלָם.
כְּשֶׁהֵם בָּאֲוִיר
הָאֲדָמָה נָעָה תַּחְתָּם
כְּמַסּוֹעַ בִּנְמַל תְּעוּפָה.
הָאָב הוּא עִפָּרוֹן הַמְּצַיֵּר מַחַק.
הַבֵּן הוּא דְּהִירָה שֶׁל סוּס,
שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהַמַּעֲצוֹר
כְּבָר מֻנָּח בְּפִיו.
כְּשֶׁהֵם נוֹחֲתִים,
הָאֲדָמָה דְּרוּכָה לִקְרָאתָם
כְּמוֹקֵשׁ.